ראשי > 1948, אורוגואי - Uruguay > דבורה אפשטיין – Dvora Epstein

דבורה אפשטיין – Dvora Epstein

אפריל 8, 2007

Dvora Epstein 



בתם היחידה של רוזה ודויד, נולדה בשנת 1929 במונטבידיאו, בירת אורוגואי, בת למשפחה מתבוללת. היא רכשה השכלה תיכונית בבית-ספר כללי. אל התנועה הציונית הגיעה מתוך הכרה בגורלו של העם היהודי בגולה ועתידו בארץ. בהיותה כבת 17 הצטרפה לתנועת "הנוער הציוני", תפסה בפשטות את עקרון ההגשמה החלוצית, יצאה לחווה חקלאית והסתגלה לחיי ההכשרה.


בפרוץ מלחמת-העצמאות, בחודש דצמבר 1947, עלתה לארץ שאליה שאפה אך רק חודשים מעטים זכתה לחיות בארץ. כבר בדרכה הראשונה לקבוצת ניצנים הנצורה, שאליה הצטרפה בבואה, טעמה את טעם ההתקפה מן הפרדס הסמוך על האוטובוס שנסע בכביש. דבורה הגיבה על כך בשקט ובביטחון. באו ימי ההתקפות הקשות והממושכות על המשק. דבורה קיימה את תפקידיה במסירות ובמרץ ולא מעטים שאבו עידוד מהתנהגותה המופתית.


לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד, נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו בעורפם ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו.


ביום האחרון לחייה, כ"ט באייר תש"ח, 7.6.1948, שעות מספר לפני נפילת ניצנים, הגיעה אל בונקר הפיקוד עם הסטן ביד דרך הפרדס המופגז, ומסרה: "הטנקים פרצו. העמדות הרוסות. רבים ההרוגים". היא ביטאה זאת ללא פחד, בחרדה לגורל המקום, וידעה כי הקיץ הקץ על חייה הצעירים. בשעה האחרונה לעמידת ניצנים נפגעה קשה, בהגישה עזרה לחבר פצוע, ומתה באותו לילה בשבי האויב, בבית-החולים המצרי במג'דל. דבורה הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בניצנים.



Hija unica de Rosa y David. Nacio en 1929 en Montevideo, Uruguay, en una familia asimilada. Curso sus estudios secundarios y al movimiento sionista llego a traves de su identificacion con el destino del pueblo judio en la diaspora y la tierra de Israel. A los 17 anios se incorporo al movimiento juvenil sionista Hanoar Hatzioni. Tomó con simplicidad el principio de la realizacion pionera y se incorporo a una granja agrícola para su mejor formación.



En diciembre de 1947, poco antes de la Guerra de la Independencia, inmigro a Eretz Israel pero solamente unos meses logro vivir en ella. Se incorporo al Kibutz Nitzanim en el Neguev. En su primer viaje al Kibutz el omnibus fue atacado desde los naranjales Deborah respondió con tranquilidad y seguridad, mantenía sus funciones con dedicación y energía y su comportamiento ejemplar ayudo y alentó a muchos de sus companieros.



El Ejercito Egipcio fue detenido en la zona de Ashdod dejando al Kibutz solo a un costado. Por temor a que fuera utilizado como base para ataques el Ejercito Egipcio decidio conquistarlo y concentro mucha fuerza militar para ello.



El 7.6.1948 comenzo el ataque egipcio. El Kibutz fue bombardeado durante la noche y la mañana, el asalto de infantería comenzó pero fue detenido por los miembros de defensa del Kibutz. Egipto intensificó el bombardeo causando graves daños. Los tanques egipcios lograron ingresar y tomar el lugar.



Pocas horas antes de la caída del Kibutz, llegó Deborah al búnker de mando y les dio el siguiente mensaje: "Los tanques han ingresado, las posiciones estan destruidas y muchos son los muertos". Lo dijo sin miedo y la ansiedad por el destino del lugar, y sabía que era el final de la vida de muchos jovenes.



Debora cayo gravemente herida mientras ayudaba a un un compañero herido y murio esa noche en el hospital egipcio. Fue sepultada en el cementerio del Kibutz Nitzanim

Advertisements
:קטגוריות1948, אורוגואי - Uruguay