ראשי > 1973, ארגנטינה - Argentina > צבי-יוסף ניידס – Tzvi Iosef Naides

צבי-יוסף ניידס – Tzvi Iosef Naides

Tzvi Naides 


צבי-יוסף, בן מרגלית ויעקב, נולד ביום ל' בכסלו תשי"ב (29.12.1951) בקורדובה שבארגנטינה, ועלה עם משפחתו ארצה בשנת תשט"ז (1957). את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר בקיבוץ עין-שמר. אחרי-כן המשיך וסיים את לימודיו התיכוניים במוסד "מבואות עירון" בקיבוץ עין-שמר. יוסי, כפי שכינוהו בני משפחתו וחבריו, הגיע ארצה בהיותו ילד קטן ועד מהרה התאקלם בגנון שבקיבוץ. כבר מגיל צעיר התבלט בהיותו הנער המבוגר בקבוצתו. משום כך זכה להערכה בקרב חבריו, שנהגו להתייעץ אתו ולקבל את דעתו. יוסי הצטיין בפשטותו, באנושיותו, ביושרו ובכנותו. מעולם לא עשה דבר כדי להתגדר בו או להעלות את ערכו בעיני הבריות. הוא עשה דברים שהאמין בהם בתום לב. הוא היה איש המעשה – מיעט בדיבורים, ועשה את הדרוש בנאמנות ובצניעות. בזכות תכונתו זו חיבבוהו והעריכוהו רבים. בנעוריו היה ביישן במקצת ומעודו לא ביקש מעמד או שררה בקרב חבריו, בכל זאת היה מנהיג בקבוצתו. מנהיגותו נבעה מכוח סמכותו האישית הבוטחת, השלווה וההוגנת תמיד. גם כשארגן פעולות שונות עשה מעשיו בשקט, בצניעות ובמלוא הרצינות. רצינות זו ציינה גם את יחסו לעבודה במשק. הוא אהב לעבוד והשקיע בעבודתו את כל מרצו ואת כל מאודו. הוא נחשב עובד טוב, שאפשר לסמוך עליו ולהפקיד בידיו משימות נכבדות וחשובות. בבית-הספר היה יוסי תלמיד טוב, שהשכיל להבין היטב את החומר הנלמד ולהתעמק בו. יותר מכל אהב מוסיקה, ומאחר שניחן בחוש-קצב, היו המוסיקה והריקודים מעיסוקיו האהובים ביותר והוא שלט בהם היטב. בכל חברה ובכל מקום ידע ליהנות מהחיים, לשמוח בכל דבר שקרה לו ובכל חוויה שעברה עליו. הוא היה מלא שמחת חיים סוחפת ומדבקת. גם במסגרת הקיבוצית שמר יוסי על קשר הדוק עם משפחתו ועם ביתו והיה שותף למתרחש בחיי בני הבית, כשם ששיתף אותם בחייו ובחוויותיו. מאחר שהיה נער מופנם, קשר קשרים עמוקים רק עם אחדים מחבריו, וביתו היה מוקד חיי החברה שלו עם חברים אלה.


צבי-יוסף גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למפקדי טנקים, הוצב ביחידת שדה של חיל השריון בתפקיד מפקד טנק. גם בצבא ידע יוסי לחפש ולמצוא את הצד היפה בכל דבר, לראות את הטוב בכל מעשה. למרות כל הקשיים וההסתייגויות שלו, קיבל על עצמו בקלות את אורח החיים הצבאי המגביל, התגבר ללא מאמצים רבים על רוב המכשולים והצליח להשתלב במסגרת היחידה, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה צבאית. הוא עשה הכל בפשטות ובלי גינונים יתרים. מה שצריך היה לעשות עשה ברצינות, במרץ ובמסירות. עד מהרה למדו חבריו ליחידה ומפקדיו להכירו, וכמו כל מי שהכיר אותו – גם אהבוהו. אף-על-פי שהשתלב יפה בחיי הצבא ומילא תפקידו כראוי, לא אהב יוסי את המסגרת הצבאית, בעיקר משום שלא אהב לקבל הוראות כיצד לפעול, מה לעשות וכיצד לחשוב, ויחד עם זאת גם לא אהב לומר לאחרים מה לעשות – אלא שבתוקף תפקידו כמפקד טנק היה זה חלק מסדר יומו. במלחמת יום-הכיפורים לחם יוסי בקרבות הבלימה נגד כוחות הסורים ברמת הגולן. בקרב שהתחולל באזור קוניטרה ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע יוסי ונהרג באש נ"ט של האויב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל והוענק לו "עיטור המופת" על גבורתו במלחמה. בתעודת העיטור כתוב לאמור: "ביום 6 באוקטובר 1973 שימש רס"ל צבי ניידס ז"ל כסמל מחלקה בגדוד בגזרה הצפונית של רמת-הגולן. בקרב עז עמד מול שריוני הסורים, וכאשר נוכח לדעת כי מפקדו, סגן דגני ז"ל, נפגע והטנק החל לבעור, הגיע אל הטנק הבוער, תחת אש ומטחי-טילים, כדי לחלץ את אנשי-צוותו. בנסיונו זה נפגע הטנק שלו מפגיעה ישירה. הוא וכל אנשי צוותו נהרגו. במעשהו זה גילה אומץ-לב רב ואחוות לוחמים למופת".

מודעות פרסומת
  1. טל
    יוני 9, 2010 בשעה 6:10 pm

    רק שכולם יידעו-זה היה דוד שלי-אחותו היא אמא שלי 😦

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s