ארכיון

Archive for the ‘צ'ילה – Chile’ Category

רון בר ינאי – Ron Bar Inai

Ron Bar Inai 


בן יעקב ואווה. נולד בשנת תש"ט (1949) בצ'ילה. בשנת 1959 עלה ארצה עם משפחתו שהשתקעה באילת. הוא למד בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון המקיף – שניהם באילת. הוא התעניין במדעים ובספרות כאחד ומצא גם עניין רב בהיסטוריה. מלבד איסוף בולים, שהיה אחד מתחביביו, עסק גם באיסוף מאמרים וידיעות על טיסות לחלל. לאחר שנפל ציינה המחנכת שלו בבית הספר אחדות מתכונותיו המצוינות של רון: "רון היה נער שקט, נחבא אל הכלים ולא ניתן לי לעמוד על אופיו אלא בסוף שנת הלימודים, עת יצאנו לשירות לאומי בקיבוץ שובל. מסתבר שרון נענה לכל פנייה, תורנות, התנדבות, עזרה וסעד – – – שנתיים מאוחר יותר מצאנו עצמנו, הכיתה ואני, נוסעים שוב לשירות לאומי – בדגניה. זה היה ערב פסח 1967 ועדים היינו ליריקות האש מתל אחד שברכס הגולן, הנראה כמצודה שאיננה ניתנת לפיצוח. רון שמר עלי מכל משמר, נכון לציית לכל בקשה, אמורה או מרומזת – – – רון היה נאמן וחרוץ, דורש הרבה מעצמו ומאחרים, בעל חוש אחריות כמבוגר ואף למעלה מזה. מלחמת ששת הימים הוסיפה דאגה פרטית לדאגותיו של רון; יורם אחיו היה בחזית בסיני. אז גיליתי בו צד שלא חשבתי עליו: רגש של אשמה, אשמה שהוא יושב על ספסל הלימודים ואילו יורם ואחרים מסכנים את חייהם במשמר על המולדת. שוחחנו רבות בנושא זה וניסיתי להסביר לו כי לכל דבר שעה משלו – – – על אומץ רוחו יעיד המקרה שקרה באחד השיעורים להיסטוריה. רון הביע את דעתו שאין הוא שבע רצון משיטת ההוראה שלי. התלמידים נדהמו למשמע אזנם – אך אני הבנתי לרוחו. הסברתי לתלמידים כי אין לרון כל כוונה לפגוע בי, שכן הוא רוצה להתקדם במהרה במקצוע. ואז הצעתי לו דרכים ללכת בהן ולהוסיף דעת, ושאר התלמידים יתנהלו לאיטם כמו שעשו לפני כן". בסוף דבריה מציינת המורה-המחנכת: "הוא היה היסטוריון בעל כושר ניתוח ויכולת היקש ומאידך גיסא התעניין במתמטיקה, במחקר החלל ובפיסיקה". מלחמת ששת הימים השפיעה על רון השפעה עזה, והוא החליט להפסיק את לימודיו באמצע ולהתגייס לצה"ל לפני המועד. עד לגיוסו יצא לעבודה, לחסוך כסף כדי שיוכל לשלם את שכר הלימוד לבגרות, שרצה להשלים תוך כדי שירותו. כן סיים בהצלחה קורס כתיבה במכונה, מתוך מחשבה כי ידיעה זו תקל עליו את הלימודים באוניברסיטה לאחר השירות. בהמלצות שנתנו לו לאחר סיום הקורס נאמר: "- – – סיים קורס זה בהצטיינות מעל למשוער ובהישגים מעל גבול היכולת. ממליצה עליו לכל עבודה בעלת רמה גבוהה".
רון גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1967 והוצב לחיל השריון כתותחן טנק. בשעה שחבריו לכיתה סיימו את לימודיהם שיגר רון מכתב לחברו ובו כתב: "עם סיומה של תקופת הבחינות התחילה תקופה חדשה ושונה לחלוטין. רבים מן החבר'ה עומדים להתגייס, המיעוט ימשיך ללמוד – איש איש בדרכו ימשיך. כעת תבוא שעת הפרידה מן החברים הקרובים – – – ומרגישים צער ומצוקה. עדיין אין אתם מרגישים בזאת אך בקרוב תטפח המציאות על פניכם באכזריות. איני מגזים בדברי; זאת אני אומר מתוך ניסיון. לא יעבור זמן רב ותסתגלו למצב החדש שנוצר. – – – בחיי כל אחד מגיע הרגע בו הוא עושה חשבון הנפש: 'מה עשיתי?' מאז מלחמת ששת הימים הרהרתי בדברים רבים בקווים כלליים אשר הינחו אותי ובעקרונות חיים רבים ושונים. ככל שהעמקתי באותו ים של מחשבות חדרה עמוק להכרתי העובדה שאני מבזבז את זמני, שיכול אני להביא תועלת במקום אחר ועם זאת לסיים את לימודי. מלחמת ששת הימים הביאה אותי להפסקת הלימודים ולהתגייסותי לצה"ל. כעת אני עושה את אשר בחרתי. איש לא כפה עלי זאת: אני חופשי להחליט אך נתון ללחץ חזק מצד ההורים ויתר המשפחה. זה לא היה קל להחליט. עשרות גורמים השפיעו עלי. לעזוב את המשפחה לא רציתי; לעזוב את אילת לא רציתי – ולעזוב אתכם לא רציתי, אז היה קל להמשיך בדרך בה הלכתי – ולהיות עם המשפחה. ובכל זאת החלטתי לעזוב ולהתגייס. נסו להבין זאת: לא הייתה זו החלטה פזיזה, ללא שיקולים; השקעתי הרבה זמן במחשבה עד להחלטה. חושבים אתם שבחרתי בדרך הקלה? זאת הדרך הקשה! מעטים האנשים הקרובים אלי שהבינו אותי ולא ניסו ללחוץ עלי לשנות את החלטתי. הורי לא יכלו שלא ללחוץ עלי, כי אין הם יכולים להיות אובייקטיביים. בסוף שכנעתי אותם פחות או יותר, כך שהיונים והנצים הגיעו לעמק השווה. – – – אני מקווה שכולכם תצליחו (עם סיומן של שתים-עשרה שנות הלימוד) , כי אם ייכשל מישהו, קשה יהיה להתגבר על המכשולים אשר יעמדו בדרכו. לכן השקיעו מאמץ ואל תבזבזו אף רגע בימים הבאים, כי עומדים אתם בפני מבחן בו יראו מוריכם והוריכם אם המאמץ והעבודה, אשר השקיעו בכם, כדאיים היו – – – אני מקווה כי הבנים יתגייסו כולם לחילות קרביים אם הם מסוגלים – ואם יש להם כושר הרי שיתנדבו לחיל קרבי. הסיפוק והגאוה לא יאחרו לבוא. מהבנות אי אפשר לדרוש להתנדב לחיל קרבי אך הן יכולות למלא תפקידים חשובים ביותר. לחברי, אשר יעלו במשך הזמן בסולם הדרגות, אסור לשכוח כי פעם היה כל אחד חייל פשוט. אני חייב להיפרד מכם כי מועד השמירה מתקרב. – – – עלו והצליחו". למרות הקשיים שבלימוד תוך כדי שירות ביחידה קרבית, עמד בבחינות הבגרות. יחד עם זאת התבלט בין חבריו ובמסירותו, ביעילותו ובנכונותו לבצע כל משימה כתותחן טנק. בהמלצת מפקדיו נשלח לקורס מפקדי טנקים. ביום כ"ט בתמוז תשכ"ט (15.7.1969) מת מפצעיו שנפצע יום קודם לכן בדרום הגולן מיריות האויב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות באילת. בבית הספר בו למד הוקמה פינת זיכרון; כן הוקמה ספריה על שמו בדואר אילת.

:קטגוריות1969, צ'ילה - Chile

יוסף בריל – Iosef Beril

Iosef Bril 


בן איזידור ורחל. נולד ביום כ"ו בתשרי תשט"ז, 12.10.1955, בסנטיאגו, בירת צ'ילה. כבר בגיל חמש נכנס יוסי (אז: ג'יוסה) לבית-הספר היסודי ונחשב כתלמיד מצטיין של כיתתו. גם באופיו ובהתנהגותו התבלט לטובה כבר מגיל צעיר וזכה פעמיים, מטעם בית-הספר, במדליה – כפרס על גילוי היחס החברי ביותר בכיתה. יוסי גדל בבית יהודי חם, וכאשר מלאו לו שבע שנים הצטרף לתנועת- הנוער 'דרור'. ארבע שנים לאחר-מכן היה לחבר מסור של 'הנוער הציוני' במקום. כשסיים את לימודיו היסודיים, עבר לבית- הספר התיכון – 'הגימנסיה הלאומית' – אחד ממוסדות-החינוך בעלי הרמה הגבוהה ביותר בצ'ילה. גם במוסד זה הוסיף לעשות חיל בלימודיו.


בתחילת שנת 1971 התחבר יוסי אל קבוצת נערים, שעשתה דרכה לארץ באמצעות 'עליית- הנוער'. נערים אלה היו חבריו הטובים עד ליום-מותו. תחילה למד יוסי באולפן של 'עליית- הנוער' בקיבוץ רשפים שבעמק בית-שאן. התקשר לקיבוץ וראה בו את ביתו. משם נשלח למוסד החינוכי 'גלבוע' שבבית-אלפא, ובו עמד, לאחר שנתיים, בבחינות-הבגרות. בינתיים עלתה, בעקבותיו, גם משפחתו לארץ.
תנאי ההתאקלמות בקיבוץ ובמוסד החינוכי לא היו קלים לגבי נערים שבאו מן היבשת הרחוקה וחיו בה בתנאי-רווחה ובתפנוקים. אולם, בעוד שכמה מחבריו הרבו להתלונן, גילה יוסי כושר-הסתגלות מופלא, והתגבר בנקל על הקשיים. הוא ביקש להצליח וליהפך לחלק בלתי-נפרד של הסביבה החדשה. היה נער צנוע, ביישן, ולא עשה כל ניסיון להתבלט בקרב החבר'ה. עם-זאת, ידע לשמור על זכויותיו.
יוסי היה חובב נלהב של מוסיקה. כן עסק בתחומי-אמנות שונים, כגון: ציור ועבודות-יד. שאיפתו היתה לרכוש השכלה גבוהה באוניברסיטה והכין את עצמו למטרה זו.


יוסי גויס לצה"ל בראשית פברואר 1974. תחילה הוצב לחיל-השריון ועבר שם את הטירונות. לאחר-מכן עבר לחיל-האויר והשתלם בקורסים להפעלת מערכות-קשר, מקצוע שעסק בו בקביעות. עלה לדרגת רב"ט. עבר גם קורס לנהגות ופרק-זמן קצר הועסק כנהג. היה חייל מסודר וממושמע – "אחד הבחורים המוכשרים והחביבים על כולנו" – כדברי מפקדו לאחר מותו.


ביום כ"ג בשבט תשל"ו, 25.1.1976, היה קרבן לתאונה ונפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון-לציון. השאיר אחריו הורים, אחות ואח.

:קטגוריות1976, צ'ילה - Chile

שאול צ’רניחובסקי – Saul Chernikowski

Saul Tchernijovsky      saul-tchernijovsky_placa.jpg


בן נעמי ויעקב. נולד ביום ה' בתשרי תשי"ב, 5.10.1951, בצ'ילה. שאול למד בבית-הספר היסודי העברי בארגנטינה ובבית-הספר התיכון הצבאי ולאחר-מכן המשיך באוניברסיטה ולמד פסיכולוגיה. היה חבר בתנועת-הנוער הציונית בארגנטינה ובשנת 1971 עלה לבדו לישראל, בניגוד לדעת משפחתו. שאול למד באולפן לעברית בקיבוץ גן שמואל. הוא רכש את השפה העברית והתחיל להתערות בישראל. בשנת 1973 עלתה משפחתו של שאול לישראל.


בתחילת חודש יולי 1972 גויס שאול לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים טירונות והוצב בחיל האוויר, ביחידת הנ"מ. הוא נשלח לקורס קשר מיוחד ליחידות נ"מ, ולקורס מ"כים, שבסיומו קיבל דרגת רב"ט. הוא המשיך מסלולו בקורס קציני אג"ם והשתלם בקורס קציני נ"מ. הוא הצטרף לסגל הפיקוד ושירת בתפקיד מ"פ וסגן מפקד סוללה. בשנת 1974 חתם שאול על שירות בצבא הקבע והוצב לשרת בסגל ההדרכה בבית-הספר לנ"מ. בחוות-הדעת על קצינים כתבו מפקדיו: "שאול הוכיח אחריות ומסירות, גילה מוטיבציה גבוהה. הצטיין בעיקר בתפקידי הדרכה". בשנת 1977 עבר שאול ביוזמתו הסבה לחיל השריון. הוא עבר את מסלול חיל השריון מתחילתו, למד את מקצועות הטנקים ויצא לקורס קצינים של החיל. בסיומו נשלח לשרת בתפקיד קצין אג"ם באחת מיחידות השריון ובהמשך שירת כקצין הדרכה וכקמב"ץ. בשנת 1984 סיים שאול את שירותו בצבא הקבע.


באמצע חודש אפריל 1992 נקרא שאול לשירות מילואים פעיל. הוא יצא ליחידתו, לשמש אחראי האבטחה במערת המכפלה. ביום י"ט בניסן תשמ"ב, 22.4.1992, נפל בעת מילוי תפקידו. בן ארבעים היה בנופלו. שאול הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו רעיה – חנה ושני בנים – רון ונדב, הורים, אח – יותי ואחות – שרה.

:קטגוריות1992, צ'ילה - Chile

ניצן כהן, Nitzan Cohen

 Nitzan Cohen


בן רבקה ואורי
נולד בצ'ילה בז' בתשרי תשל"ג , 15/9/1972
התגורר בירושלים
התגייס באוגוסט 1991
נפל בעת מילוי תפקידו בכ"ז באדר ב' תשנ"ה , 29/3/1995
מקום נפילה: עזה והסביבה
מקום קבורה: ירושלים, הר הרצל
בן 23 בנפלו


מפקח ניצן כהן ז"ל נולד ב-15.9.72 בביה"ח "שרה מונקדה" בסנטיאגו בצ'ילה, בעת שליחות לאומית של ההורים. ב-4.1.74 חזרה המשפחה לארץ. ניצן סיים את בית הספר היסודי ממלכתי דתי בנווה יעקב.


בתיכון למד במכללת "אורט" ירושלים, ואח"כ חזר למכללה למינהל, שם סיים את לימודיו. בכיתה ב' למד חלילית. בכיתה ג' היה במקהלת בית הספר, ולמד גם קלרינט. כשהיה בן 10 התגרשו הוריו, וניצן נשאר עם אמו ושני אחיו: שי הבכור ואסף הצעיר. מכיתה ה' היה ניצן חניך בתנועת "הצופים" בשבט "כפיר" בנווה יעקב. מכיתה י' החל בהדרכה, ואח"כ היה ראש גדוד. בגיל הבגרות למד נינגצו ורקד סטפס בביה"ס למחול טרפסיכורי. הוא גם ניגן שנתיים על קלרינט בתזמורת הנוער של ירושלים. ניצן היה גם שותף בחוג לתיאטרון של המתנ"ס בנווה יעקב והופיע בהצגה "הרומנטיקנים". ניצן גם התנדב והיה פעיל במשמר האזרחי בנווה יעקב.


מאז היותו קטן דאג לפנק את אימו. אהב מילדות משחקים וטריקים, להצחיק ולעבוד על משהו בהנאה גמורה.


ב-13 באוגוסט 1991 התגייס לחיל השריון. ניצן עבר הכשרה כטנקיסט ויצא לקורס מפקדי טנקים. כמט"ק (מפקד טנק) הדריך בבסיס טירונים ואח"כ שימש כמט"ק בפלוגה מבצעית בגדוד 430. באוגוסט 93 יצא לקורס קציני שריון, אותו סיים בהצלחה, וחזר לגדודו. באוקטובר 94', בעקבות הסכמי אוסלו, עבר לסיורים המשותפים בנצרים ולכן החליט לעבור משריון למג"ב. היה מאוד גאה בהיותו חייל במג"ב ובדרגותיו. את דרגת המפקח קיבל לאחר מותו.


את נעמי חברתו הכיר לקראת סוף שירותו בבה"ד 1, ובטקס הסיום הפכו רשמית לחברים. ניצן גמר בדעתו להינשא לה. ב-6.2.95 טס לארה"ב לחודש חופשה עם חברתו נעמי, וב-3.3.95 חזר ארצה, כשנעמי נשארה בארה"ב עם הוריה.


ניצן ז"ל היה דמות חכמה וחריפה בצורה נדירה. היה בעל חוש הומור מפולפל ומתוחכם, עד שלפעמים אלה שפקפקו בהומור שלו, טענו שקשה להבינו. הוא אהב אנשים, אהב לעזור, היה סקרן, התייחס לכל אדם כאדם באשר הוא, קרוב, שכן, ערבי או אויב, ולא פלא שגם הפלשתינאים מהסיורים המשותפים בכו כשנהרג. אחד מהם אף הגיע באישורו של ערפאת, להופיע בתכנית של דן שילון כדי לדבר ולספר על ניצן ז"ל כאדם וחבר. ניצן אהב להנות מהחיים. הופיע בתיאטרון, רקד סטפס במועדון טרפסיכורי, מבלי שהפריע לו ששאר הרקדנים היו ילדות צעירות ממנו במספר שנים וקטנות מאוד.


ב-29.3.95 נהרג בפיגוע איבה בציר קרני נצרים. שיירה יצאה ממחסום קרני שכללה רכבים של תושבי נצרים וג'יפ מג"ב. פתאום הגיחה ממול משאית, שהתנגשה בכוונה בעוצמה בג'יפ מג"ב. נהג המשאית יצא ממנה כשבידו אקדח ואיתו ירה לכיוון רכב צה"ל הוא נהרג, אך גם ניצן נהרג במקום ושוטרים נוספים נפגעו, חלקם פונו במצב קשה.


פעולות הנצחה לזכרו: חדר הצופים שבשכונת נווה יעקב נקרא על שמו; בבית הכנסת שבמעלה אדומים – מקום מגורי האב, יש דוכן לזכרו; הודפסו כ-700 ספרי תהילים לזכרו שחולקו לקרובי משפחה וחברים; נעשתה לוחית הנצחה לזכרו בבית הכנסת של פלוגה כ"ז שבה עשה שירותו עד יום מותו; מרפאת היישוב נצרים נקראת על שם מפקח ניצן כהן ורס"ל גמל סוויאלת שנהרג עימו.

:קטגוריות1995, צ'ילה - Chile

אליעזר אילון (הירשברג) – Eliezer Eilon (Werni Hirschberg)

Eliezer Eilon 


בן ד"ר יוסף ולוטה. נוד ביום י"ב באב תרפ"ח 29.7.1928 בברסלאו שבגרמניה. אחרי עלייתו של היטלר לשלטון עבר עם הוריו לצ'ילי וסיים שם את לימודיו. השתייך לתנועת "השומר- הצעיר" ולפי המלצת תנועתו נכנס לבית-ספר מקצועי של "אורט" כדי ללמוד מסגרות וחרטות. היה חבר ההנהגה הראשית ומדריך בתנועה ועבר את הכשרת "קדמה" שם. הצטרף לקיבוץ רמות- מנשה בסוף 1951 וחדשים מספר לאחר-מכן, בפברואר 1952, גויס לצה"ל. אחרי גמר-שירותו חזר לקיבוץ ונעשה פעיל בתפקידים שונים במסגרת החיים החברתיים והתרבותיים (מרכז ועדת- החברים, חבר ועדת-התרבות, חבר מזכירות-הקיבוץ). במשך חדשי-חייו האחרונים עבד כמדריך בחברת-הנוער "להבה" שבקיבוץ. ביום ט' באייר תשט"ז 20.4.1956 נפל בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמות-מנשה. עוד בחייו אמר לשנות את שמו מהירשברג לאילון ואף התחיל לפעול בכיוון זה.

:קטגוריות1956, צ'ילה - Chile

דן גנשר – Dan Gensher

Dan Gensher 


דן, בן פליסה ומשה, נולד ביום כ' בטבת תש"ט, 21.1.1949, בקונספסיון שבצ'ילה למד שם בבית-הספר היסודי ובשנת תשכ"ב עלה עם משפחתו לארץ. המשפחה התיישבה בקבוץ עמיר שם למד במוסד החינוכי "עיינות ירדן". כעולה חדש נתקל דני בקשיי קליטה והסתגלות. הלך המחשבה השונה והטמפרמנט הדרום-אמריקני, נתקלו לא פעם במחיצה הצברית הדוקרנית, של דפוסי ההתנהגות בקיבוץ, אולם דני למד לחדור ולהגיע אל חבריו ולהיקלט בחברה, בזכות שאפתנותו וכשרונותיו המוזיקליים.


דן גויס לצה"ל בשלהי 1967 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו השלים קורס מקצועות-טנק, קורס מפקדי טנקים, קורס קצינים וקורס קציני-שריון. בצבא נבנתה אישיותו והוא התבגר ושפע ביטחון עצמי. שוב לא היה אותו ילד זר, שבא מעבר לים. הוא היה אחד מאתנו. באחד מימי מלחמת ההתשה, הייתה המחלקה שדני פיקד עליה, בסיור בגזרה הצפונית של התעלה, באזור קשה למעבר. הסיור עלה על מארב של חיילים מצרים ונתכה עליו אש כבדה מכל העברים. מישהו היה צריך לעלות על הסוללה ולשתק את האש של המצרים. דני עשה זאת: בטנק שלו עלה על הסוללה ובעודו חשוף לחלוטין לאש, שיתק בזה אחר זה את מקורות האש של האויב. אחד הרסיסים מהטילים שנורו אליו, פצע אותו סמוך לעינו. על פעולה זו היה דני מועמד לצל"ש. הוא לא סיפר על המקרה לאיש ממיודעיו והדבר נודע רק במקרה.


בשלהי אוקטובר 1970, סיים דן את שירות החובה ונכנס לעבוד במפעל המתכת של הקיבוץ שם הגיע בתוך זמן קצר להישגים ניכרים. הוא התמסר לעבודתו במפעל ואהב אותה. הוא מצא בה ביטוי לתבונת-הכפיים שהייתה גלומה בו וחש מעורבות אישית בכל עניין מקצועי וחברתי במפעל. דני היה מעורה בחיים החברתיים של הקיבוץ, עם כל המרץ וחדות הנעורים, שתמיד איפיינו אותו. התזמורת של הקיבוץ, הייתה אולי אחד הביטויים לכך. סיפר עליו עמיחי: "אני זוכר את הבחור אדום השיער, רכון מאחורי מערכת התופים ומכה בהם את מקצבי הסמבה, הבוסה-נובה והטנגו – במרץ בלתי-נלאה, עד כלות הכוחות. כשהיינו לומדים קטע מוסיקלי מסוים, לא ויתר עד אשר למד את הפרט הקטן ביותר. המוסיקה הייתה אחד מביטוייו האישיים העמוקים ביותר". באותה תקופה היה דני המקשר של האולפן עם הקיבוץ ובאולפן זה הכיר את קטי, אשתו לעתיד. מיום שהכירה היו תמיד יחד; יחד עבדו ופעלו בקיבוץ ויחד החלו רוקמים חלומות משותפים. כאשר החליטו להקים יחדיו את הקן המשפחתי, החלו החלומות הגנוזים על השכלה גבוהה ועל רכישת מקצוע, לתפוס מקום חשוב בחייו של דני. הוא התלבט – את מקומו הוא ראה בקיבוץ עמיר, אולם יחד עם זאת לא רצה להחמיץ את ההזדמנות שניתנת לו לממש את שאיפותיו. הוא החליט ללמוד בארה"ב, שם התגוררו הוריה של קטי. בשיחה עם חברים לפני נסיעתו אמר: "אני נוסע ואני גם אחזור. כאן ביתי וכאן אני שייך". באוניברסיטת פילדלפיה למד דני מנהל עסקים ונתחבב תוך זמן קצר על מרבית האנשים שבאו אתו במגע. כאשר הגיעו הידיעות הראשונות על פרוץ מלחמת יום הכיפורים, עשה את כל המאמצים כדי להשיג מקום במטוס. לבסוף הצליח ובשדה התעופה לוד פגש את ליטו אחיו ונסע ישר לרפידים. שם לא מצא טנקים כדי לצאת לקרב. לאחר המתנה ארוכה למדי קיבל לבסוף את הפיקוד על שני טנקים עם צוותים מאולתרים, שלא הכירו זה את זה לפני כן. ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973) במבואות איסמעיליה, נפגע הטנק שלו מטיל ודני נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בקיבוץ עמיר. השאיר אחריו אישה, אם שני אחים ואחות.

:קטגוריות1973, צ'ילה - Chile

יעקב-משה (ישה) גנסין – Jacob Guenesin

יולי 26, 2007 תגובות מכובות

 Jacob Guenesin

בנם-יחידם של דבורה-לאה ויהושע, נולד ביום י"א באדר ב' תרפ"ד (17.3.1924) בעיר בריצ'ני, בסרביה, רומניה, ובגיל צעיר היגר עם הוריו לצ'ילי. בצ'ילי התחנך בתנועת "השומר הצעיר", היה פעיל בסניפיה וחבר קבוצת-עלייה. בעלותו ארצה ב-29.4.1948 הצטרף לגרעין הלטינו-אמריקני של "השומר הצעיר" בנגבה. יעקב-משה היה דייקן בעבודתו, איש שקט ומתון.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התנדב לתפקיד חבלן בחטיבת "גבעתי". היה נוהג לומר: "שגיאתו הראשונה של חבלן יכולה להיות גם האחרונה" – ואמנם נפל בעת פעולה לפירוק מוקשים בשעה שעלה על מוקש בכרמי נגבה ביום כ"ט בתמוז תש"ח (5.8.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנגבה. אמו מתה זמן קצר אחרי שנודע לה על נפילת בנה. אביו עלה ארצה כציוני ותיק ומסור.

:קטגוריות1948, צ'ילה - Chile