ארכיון

Archive for the ‘פיגועים – Atentados’ Category

רב ראובן בירמכר – Reuben Eduardo Birmajer

Reuben Eduardo Birmajer


הרב ראובן בירמכר, בן בוריס, נולד בארגנטינה בי"א בניסן תש"ל 17/4/1970, התגורר מקרית יערים שסמוך לירושלים. נרצח בפיגוע בשער יפו בירושלים ביום בי"א בטבת תשע"ו 23/12/2015. הובא למנוחת עולמים בהר המנוחות בירושלים. בן 45 היה במותו. הותיר אחריו שבעה ילדים.
בירמכר גדל במשפחה חילונית בארגנטינה. בצעירותו התקרב לדת ובהמשך עלה לישראל והפך לרב. את יומו היה מעביר בלימוד בישיבת "אש התורה", ישיבה בירושלים לתלמידים מחו"ל. הרב בירמכר היה מלמד גם תורה בכולל בקריית יערים.
הרב דוד רוסמן, ראש ישיבת "אש התורה" שברובע היהודי בירושלים, סיפר: "הוא עבד אצלנו שנתיים ומסר שיעורים לגמרא בתוכנית הדרום-אמריקנית. הוא היה אהוב מאוד על התלמידים שלו. בכל פעם שעברתי ליד המקום שלו בבית המדרש כל התלמידים היו דבוקים אליו".
בסביבות השעה 13:00 הגיעו שני פלסטינים תושבי מחנה קלנדיה, בני 20 ואסירים משוחררים, חמושים בנשק קר, לכיוון שער יפו. השניים הגיחו אל מול שני אזרחים והחלו לדקור אותם באמצעות סכינים. לוחמות מג"ב שהיו באזור וראו אזרחים שרצים בבהלה לכיוון השער, הבינו כי מתרחש אירוע דקירה, התקרבו לעברם וירו עליהם במטרה לנטרלם ולהציל את הקורבנות שנפלו טרף למרצחים. הרב ראובן בירמכר שחזר באותו עת מהישיבה לביתו במסלולו הקבוע דרך שער יפו, נפצע מדקירות בחלקים שונים בגופו ומת בבית החולים הדסה עין כרם לאחר מאמצי החייאה ממושכים של הצוות הרפואי.



Notas Relacionadas:
Ynet

מודעות פרסומת

דניאל טרגרמן – Daniel Tregerman

Daniel Tregerman


דניאל בן גילה ודורון, נולד בט' באדר תש"ע 23/2/2010 והתגורר בנחל עוז. נהרג מפגיעת פצצת מרגמה ליד בית בקיבוץ בכ"ו באב תשע"ד 22/8/2014 . הוא, הוריו ושני אחיו הקטנים ממנו היו בביתם, אך הוא לא הספיק להגיע לממ"ד – ופגיעת הרסיס הייתה קטלנית.

אמו גילה סיפרה כי כבר קודם לכן התפוצצה פצצה ליד מבנים בקיבוץ, ובעקבות זאת תכננה המשפחה לנסוע להוריה בקריית אונו. "המזוודות כבר היו מוכנות. רגע לפני הפיצוץ הקטלני יצאתי להוריד את המנשא של אורי (בנה הפעוט) מחבל הכביסה. נכנסתי הביתה והיה 'צבע אדום'. הילדים שיחקו באוהל שהיה בתוך הבית, ומרגע האזעקה עד הפיצוץ עברו שלוש שניות בלבד. לא הספקנו לאסוף את הילדים ולהגיע לממ"ד.

בתחילת שנת 1968, פאולינה ומרסלו טרגרמן עלו לישרול מבואנוס אירס, ארגנטינה, אחרי מלחמת ששת הימים. התגוררו בבאר שבע, התחתנו והקימו משפחה. לפני שנים גילה ודורון עברו לקיבוץ, ויחד גידלו שם את שלושת ילדיהם: דניאל ז"ל, יובל, בת 3, ואורי, בן חצי שנה.

אמו סיפרה שלדניאל הייתה משמעת "צבע אדום" והוא תמיד מיהר לממ"ד. "ברגע הישמע האזעקה הוא ידע מה לעשות ולאן ללכת", אמרה. "תמיד כשכולם היו מגיעים לממ"ד דניאל היה אומר 'עכשיו כולנו בטוחים'. הוא היה ילד יפה חכם רגיש. כל כך מתוק. רצינו לראות אותו גדל עם האחים שלו ומממש את עצמו.

אמו גילה ספדה: מתוקי שלנו. אני לא מבינה מה קורה פה בכלל. אני לא מאמינה שאני נמצאת פה בבית העלמין כדי להיפרד ממך. היינו המשפחה המאושרת בעולם ואני לא קולטת. רצינו להגיד לך תודה כי לימדת אותנו לאהוב ונתת לנו אושר. אני מוצאת נחמה בזה שהיית ילד אהוב ומאושר עד הרגע האחרון. רצינו להגן עליך אבל אפילו הצבע אדום לא הציל אותנו. תמיד היית רץ ראשון קראת ליובי שתבוא ותוך שנייה זה נגמר. אלוהים שבשמיים, חזק אותנו, תן לנו כוח להמשיך. אנחנו לא רוצים להיפרד, אתה אהבת חיי, ילד מושלם, חלומם של כל אבא ואמא. חכם, רגיש, מתקדם לגילך בכל שלב. יפה, כל כך יפה. אני מנסה לעכל את הדברים ולא מצליחה. לא קולטת מה קורה. נתת לנו רגעי אושר ונחת רבים בזמן כל כך קצר. כל כך רצית לגדול, להיות הכי גבוה – הכי חשוב הכי גבוה – ולהיות כבר פרח, ולהיות פרי בגן, ואז לעלות לכיתה א'. אנחנו ההורים הגאים ביותר שיש. רגע לפני הפצמ"ר הקטלני הרכבת עם אבא את האוהל בבית כדי לשחק בו עם יוביק. אבל אפילו הצבע אדום לא הצילה אותך הפעם. הכול קרה כל כך מהר. כשהתחילה האזעקה לקחתי אותך ואת אורי וקראנו לכם לממ"ד. תמיד אתה היית רץ ראשון. הפעם קראת ליוביק לבוא, והיה לך מבט קפוא. הסתכלת על יוביק כשהיית בתוך האוהל ותוך שנייה זה נגמר. איבדנו אותך ונשארנו עם מראות זוועתיים שילוו אותנו כל החיים.
ביקשו מאיתנו להיפרד ממך אתמול בערב. החלטנו לדחות קצת ולהיפרד ממך הבוקר, בשעות היום ולא בחושך. השארנו לך את הצבעים שכל כך אהבת ואת התחפושת של ספיידרמן, גיבור העל שלך. תמיד אמרנו שאתה תהיה המנהיג הצעיר ביותר בעולם שגם יביא את השלום. אז אם לא בחייך נקווה שבמותך. יש לי עוד הרבה מה לומר לך אבל אומר זאת בלב.

בהלוויה השתתף נשיא המדינה ראובן ריבלין, והוא אמר: "דניאל, ילד יקר, ראיתי אותך אתמול, גיבור של אבא ואמא, לבוש במדי נבחרת ארגנטינה, מלא באושר. חשבתי עליך ועלינו. ילד שאוהב את יובל המבולבל ואת מעשה בחמישה בלונים. ילד שלא תמיד רוצה לישון לבדו לכן אמא ואבא מחבקים אותו. קטן מדי לחצות כביש כי זה מסוכן וגדול מספיק לדעת מה צבע אדום כי זה גם מסוכן. אתה הילד של כולנו. אנו מלווים את הילד שלמענו לחמנו.

דניאל הובא למנוחת עולמים במועצת אזורית אשכול.

דניאל מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 78.



Daniel,hijo de Gila y Doron, nacio el 23/2/2010 en el Kibutz Nahal Hoz.
El 22/8/2014, un proyectil de mortero, disparado por los terroristas islámicos que controlan la Franja de Gaza, le causó la muerte.
El Ejército de Defensa de Israel (Tzáhal) precisó que el proyectil de mortero fue disparado desde las instalaciones de la UNRWA (Naciones Unidas) en Gaza.
La familia habían dejado su casa del sur debido a los disparos de cohetes constante desde Gaza, pero regresaron tras la promesa de los funcionarios de seguridad, incluyendo Jefe de Estado Mayor Benny Gantz, que aseguró que los residentes del sur estarían a salvo.
El alto el fuego con Hamas se derrumbó y la familia Tregerman quedó en el lugar equivocado en el momento equivocado.
Toda la familia Tregerman estaba en casa cuando el mortero fue disparado. Los niños jugaban y los padres hacían planes para salir del kibutz el fin de semana.
Cuando las sirenas sonaron "código rojo", los padres metieron a sus dos hijos menores en el refugio, pero Daniel, de 4 años, estaba en la calle y no llegó. El proyectil de mortero cayó a los pocos segundos cerca de la vivienda de la familia Tregerman.
Daniel resultó gravemente herido y murió poco después.



Notas Relacionadas:


Articulo Aurora


Articulo Infobae


KKL – Plaza Daniel Tregerman

:קטגוריות2014, פיגועים - Atentados

דוד וולפין – David Volpin

פברואר 28, 2007 תגובות מכובות

david-volpin.jpg


דוד, בן מאשה ושמואל, נולד במדנוס שבמחוז בואנוס-איירס, ארגנטינה, בי"ז באב תרע"ה (28.07.1915). הוא גדל, התחנך ובילה את רוב חייו במחוז זה, עסק בחקלאות במשק המשפחתי ורכש ידע וניסיון רב בעבודת האדמה. בבחרותו גויס דוד לצבא הארגנטינאי. בשנת 1948, מייד לאחר הקמת מדינת ישראל, התייצב במשרדי הסוכנות היהודית בבואנוס איירס ועוד באותו חודש מאי הפליג ארצה, במסגרת הקבוצה הראשונה של המח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) מדרום אמריקה. בתום שהייה של כחודש במחנה המעבר במרסיי, הוטסה קבוצתו של דוד ארצה. הוא הגיע לישראל ביום 19.07.1948 וגויס מיד לשורות צה"ל. דוד השתתף בקרבות מלחמת העצמאות שבגליל, בדרום לבנון, בצפת ובתרשיחה. הוא שוחרר מצה"ל בחודש אוגוסט 1949. עם שחרורו, הצטרף לקבוצה שישבה ליד חדרה, ועלה עם ראשוני גרעין זה להתיישבות מול גבול רצועת עזה, להקמת קיבוץ עין השלושה (נווה יאיר). הוא נודע בין חברי הקבוצה כחקלאי המנוסה ביותר מביניהם, על כן לימד והדריך את חבריו ושימש כרכז המשק החקלאי. לאחר תקופת-מה הקים את משק הצאן בקיבוץ. ביום שישי י"ט בשבט תשי"א (26.01.1951) יצא דוד לבדו, כהרגלו, למרעה הצאן, והותקף על ידי מסתננים. ברדת הלילה, משלא שב למשק, נפתחו חיפושים ממושכים ומורטי עצבים אחריו בידי חבריו לקיבוץ וכוחות הצבא. רק למחרת נמצאה גופתו כשהיא מוטלת בשדה, כשני קילומטרים מהמשק. עדר הצאן ורובהו האישי של דוד נשדדו ממנו, ועקבות רגליהם היחפות של הרוצחים הובילו לעבר הגבול המצרי. דוד היה בן 36 במותו, רווק. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עין השלושה.

משה רובין – Moises Rubin

פברואר 27, 2007 תגובות מכובות

moshe-rubin.jpg 


משה, בן לאון-אריה ואידה רובין, נולד בט' באדר תרצ"ג (07.03.1933) בבואנוס-איירס, ארגנטינה, שם השלים את לימודיו היסודיים והתיכוניים. היה חניך תנועת 'בית"ר' בבואנוס-איירס וחבר בגרעין לעלייה ולהכשרה של התנועה.
כשהשלים את מסלול החינוך האידיאולוגי עלה לארץ, ב- 20 ביוני 1953, והצטרף למושב התנועה מבוא ביתר, שבהרי ירושלים. במשק עבד בהפעלת המדחס (קומפרסור) וכרה את התעלה הראשונה בסלעי ההר, על מנת להניח קו ראשון לאספקת המים למושב.
בי"ח בסיוון תשי"ד (19.06.1954), ביום השנה לעלייתו ארצה, יצא משה עם עוד שניים מחברי המשק לחורשת עצי הפרי הסמוכה למשק, בקרבת גבול ירדן דאז. חוליית מסתננים מירדן, שהכינו מארב בחורשה, פתחה עליהם באש. משה וחבריו ניסו להשיב אש, אך כלי הנשק שהיו ברשותם לא פעלו כראוי. בתום קרב גבורה שנמשך 3 שעות נהרגו השלושה. גופותיהם נגררו לשטח ירדן והושחתו.

חבריו למשק זוכרים את משה כצעיר יפה תואר ואידיאליסט, שהספיק לחיות ביניהם שנה אחת בלבד לפני שנפל על הגנת המולדת, והוא בן 21 במותו.
המדחס שהפעיל בחייו שימש גם לכריית קברו, כאשר הובא למנוחות במושב השיתופי מבוא ביתר.

יצחק דון – Isaac Don

פברואר 26, 2007 תגובות מכובות

itzjak-don.jpg


יצחק, בן יעקב וטובה דון, נולד בפולין בכ"ז בסיוון תרצ"ז (05.06.1937). בפרוץ מלחמת העולם השנייה, עם פלישת הגרמנים, נמלטה המשפחה מפולין ואחרי תלאות דרך מרובות הגיעה לארגנטינה.
רצונו העז של יצחק היה לעלות ולבנות את חייו בארץ ישראל. בחודש יולי 1953, בעודו נער, עלה ארצה והצטרף למושב השיתופי מבוא ביתר.
בי"ח בסיוון תשי"ד (19.06.1954), יצא יצחק עם עוד שניים מחברי המשק לחורשת עצי הפרי הסמוכה למשק, בקרבת גבול ירדן דאז. חוליית מסתננים מאנשי הליגיון הערבי, שהציבו מארב בחורשה, פתחה עליהם באש.
יצחק וחבריו ניסו להשיב אש, אך כלי הנשק שהיו ברשותם לא פעלו כראוי. בתום קרב גבורה שנמשך 3 שעות נהרגו השלושה. גופותיהם נגררו לשטח ירדן והושחתו.
חבריו מספרים כי יצחק אהב לכתוב, בעיקר ביידיש. רשימותיו מתעדות בחן רב את התערותו בחייו החדשים במולדת, את העבודה המפרכת והקשה במאבק האדם מול הטבע, ואת שמחת היצירה למראה היישוב ההולך ונבנה על אדמת ההר.
בן 17 היה במותו. הובא למנוחות בבית העלמין במבוא ביתר.

צבי (הקטור) איידמן – Hector Eidman

פברואר 25, 2007 תגובות מכובות

hector-eidman.jpg 


צבי (הקטור), בן מנדל-מנחם ומיכאלה, נולד בכ"ז בניסן תרצ"ב (03.05.1932) בעיירת הכותנה וילה אנגלה, מחוז צאקו, ארגנטינה.
בבית הוריו התחנך על אהבת העם היהודי ומולדתו ובגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער הציונית בית"ר, בה בלט במסירותו ונאמנותו.
צבי היה ספורטאי וכדורגלן מצטיין, תלמיד בבי"ס למסחר, שבעקבות הרצון לעלות לארץ שינה את תוכניותיו ולמד מקצוע טכני, שיביא תועלת למדינה שזה עתה נולדה.
המשפחה התכוננה לעלות לישראל ב- 1948, אך עקב מחלתו ופטירתו של האב התעכבה עד שנת 1952. בשנה
זו עלו לארץ האם, מיכאלה, ושני ילדיה, חנה וצבי. הם הצטרפו לבת הבכורה, מלכה, שעלתה שנה קודם לכן והתיישבה במבוא ביתר, מדרום-מערב לירושלים.
צבי הג'ינג'י התנדב לכל משימה בעבודה ובהגנה על היישוב. ביוני 1954 הוא הצליח להציל שניים מבין חמישה חברים שיצאו לסיור והותקפו על-ידי ירדנים. כעבור ארבעים שנה נמצא מכתב ששלח צבי לחברו בארגנטינה, ובו תיאור מדויק של האירועים.
בכ"ד בטבת תשט"ז, (18.01.1955), עבדו צבי וחברו אליעזר (באינו) כ"ץ בכפר עגור, באדמות שהיו שייכות למבוא ביתר. באותו לילה חדרה לעגור קבוצת מסתננים חמושים מירדן במטרה לבצע הרג ושוד. למחרת, כאשר הגיע למקום אחד מתושבי הכפר כדי להעיר את הבחורים שהיו אמורים לחרוש את שדהו באותו יום, מצא את דלת ביתם פרוצה. על הרצפה נמצאו שתי גופות, כאשר צבי אוחז ברגל חברו כדי לנסות להצילו. התברר כי המסתננים תקפו את הבית שבו שהו צבי ואליעזר, הרגו את השנייםושדדו את נשקם. עקבות הדם בחוץ העידו על כך שצבי הצליח לפצוע את אחד המסתננים.
בן 23 היה במותו. הותיר אחריו שתי אחיות.
צבי הובא למנוחות בבית העלמין במבוא ביתר. הוא נקבר ליד אמו, שחלתה ונפטרה כמה חודשים לפניו. מצידו השני נקבר חברו אליעזר, שניהם עלו ארצה עם חלום, עבדו יחד ומצאו מותם יחד.

אליעזר (באינו) כץ – Eliezer Katz

פברואר 24, 2007 תגובות מכובות

eliezer-katz.jpg 


אליעזר, בן משה ופאולינה כץ, נולד בי' באלול תרצ"ג ( 01.09.1933 ) בבאהיה שבברזיל, ועל כן דבק בו הכינוי "באינו" – …מעטים הכירוהו בשם אליעזר. בשביל כולם היה ונשאר באינו" – כתב חברו ליישוב.
נולד וגדל בברזיל, ושם סיים בית ספר יסודי ותיכון. בביתו לא ספג חינוך ברוח היהדות או הציונות, אך יום אחד הוזמן לקן של תנועת 'בית"ר', והרעיון כבש אותו. כך הגיע להכשרת בית"ר בברזיל שהתעתדה לעלות ולהתיישב בארץ, וללא כל הודעה מוקדמת, הודיע: "באתי, ואני רוצה לעלות אתכם ארצה".
בחודש יוני 1952 עלה ארצה, למושב השיתופי מבוא ביתר, ועבד בענפי החקלאות. באינו היה מוכר לכל כבחור חברותי ושמח, שאהב לרקוד ולשיר, וניגן במפוחית.
בתחילת שנת 1955 ציפה לבוא אחותו לביקור. כשבוע לפני בואה המיועד, בכ"ד בטבת תשט"ו (18.01.1955 ) יצא לעבוד בשטח אדמה שהוחזק בידי מבוא ביתר ליד המושב עגור. מסתננים תקפו את הבית ששהה בו יחד עם חבר נוסף, צבי איידמן, ירו ורצחו את שני החברים ושדדו את כל הציוד שנמצא בבית. אחותו לא זכתה לראותו עוד.
בן 22 היה במותו. הובא למנוחות בבית העלמין במבוא ביתר.