ארכיון

Archive for the ‘1954’ Category

יוסף מונקרס – Jose Munkras

אוקטובר 7, 2007 תגובות מכובות

Jose Munkras 


בן אליהו ומלכה. נולד ביום כ' במרחשון תרצ"ב (31.10.1931) בבואנוס איירס שבארגנטינה. למד שם בבית-הספר על-שם שלום-עליכם ולאחר-מכן בבית-ספר ממשלתי למסחר. השתייך לתנועת "השומר הצעיר" בעירו ושימש מדריך-נוער של תנועתו במשך חמש שנים. בהיותו בחוות-הכשרה גויס ושירת בחיל-הרגלים שבצבא הארגנטינאי למעלה משנה. כעבור זמן קצר עלה לארץ (בשנת 1953) והצטרף לקיבוץ רבדים. עבד במטעים ומתוך כך הוסיף כוח ורצון לעבודה ואהבתו לארץ גברה ועמקה. היה חבר ועדת-החברה ורבות עזר לחברים בפתרון בעיות אישיות משלה, כי מקובל היה על הכל בשל השקט הנפשי שלו. גויס לצה"ל ביוני 1954. בשעת מילוי תפקידו ביום י"ג בתשרי תשט"ו (10.10.1954) נפל והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ רבדים.

מודעות פרסומת

משה רובין – Moises Rubin

פברואר 27, 2007 תגובות מכובות

moshe-rubin.jpg 


משה, בן לאון-אריה ואידה רובין, נולד בט' באדר תרצ"ג (07.03.1933) בבואנוס-איירס, ארגנטינה, שם השלים את לימודיו היסודיים והתיכוניים. היה חניך תנועת 'בית"ר' בבואנוס-איירס וחבר בגרעין לעלייה ולהכשרה של התנועה.
כשהשלים את מסלול החינוך האידיאולוגי עלה לארץ, ב- 20 ביוני 1953, והצטרף למושב התנועה מבוא ביתר, שבהרי ירושלים. במשק עבד בהפעלת המדחס (קומפרסור) וכרה את התעלה הראשונה בסלעי ההר, על מנת להניח קו ראשון לאספקת המים למושב.
בי"ח בסיוון תשי"ד (19.06.1954), ביום השנה לעלייתו ארצה, יצא משה עם עוד שניים מחברי המשק לחורשת עצי הפרי הסמוכה למשק, בקרבת גבול ירדן דאז. חוליית מסתננים מירדן, שהכינו מארב בחורשה, פתחה עליהם באש. משה וחבריו ניסו להשיב אש, אך כלי הנשק שהיו ברשותם לא פעלו כראוי. בתום קרב גבורה שנמשך 3 שעות נהרגו השלושה. גופותיהם נגררו לשטח ירדן והושחתו.

חבריו למשק זוכרים את משה כצעיר יפה תואר ואידיאליסט, שהספיק לחיות ביניהם שנה אחת בלבד לפני שנפל על הגנת המולדת, והוא בן 21 במותו.
המדחס שהפעיל בחייו שימש גם לכריית קברו, כאשר הובא למנוחות במושב השיתופי מבוא ביתר.

יצחק דון – Isaac Don

פברואר 26, 2007 תגובות מכובות

itzjak-don.jpg


יצחק, בן יעקב וטובה דון, נולד בפולין בכ"ז בסיוון תרצ"ז (05.06.1937). בפרוץ מלחמת העולם השנייה, עם פלישת הגרמנים, נמלטה המשפחה מפולין ואחרי תלאות דרך מרובות הגיעה לארגנטינה.
רצונו העז של יצחק היה לעלות ולבנות את חייו בארץ ישראל. בחודש יולי 1953, בעודו נער, עלה ארצה והצטרף למושב השיתופי מבוא ביתר.
בי"ח בסיוון תשי"ד (19.06.1954), יצא יצחק עם עוד שניים מחברי המשק לחורשת עצי הפרי הסמוכה למשק, בקרבת גבול ירדן דאז. חוליית מסתננים מאנשי הליגיון הערבי, שהציבו מארב בחורשה, פתחה עליהם באש.
יצחק וחבריו ניסו להשיב אש, אך כלי הנשק שהיו ברשותם לא פעלו כראוי. בתום קרב גבורה שנמשך 3 שעות נהרגו השלושה. גופותיהם נגררו לשטח ירדן והושחתו.
חבריו מספרים כי יצחק אהב לכתוב, בעיקר ביידיש. רשימותיו מתעדות בחן רב את התערותו בחייו החדשים במולדת, את העבודה המפרכת והקשה במאבק האדם מול הטבע, ואת שמחת היצירה למראה היישוב ההולך ונבנה על אדמת ההר.
בן 17 היה במותו. הובא למנוחות בבית העלמין במבוא ביתר.