ארכיון

Archive for the ‘1977’ Category

גבריאל גולדפרב – Gabriel Goldfarb

Gabriel Goldfarb 




בן שמואל ואסתר. נולד ביום י' בתמוז תשי"ז, 9.7.1957, בארגנטינה. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1963. גבריאל למד בבתי ספר יסודיים 'מפלסים' 'אורים' ו'עלומים' אשר בקרית ים, המשיך בחטיבת הביניים בבית הספר התיכון בקרית חיים וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון על שם א. שוב בקרית שפרינצק שבחיפה במגמת שרטוט מכונות. גבריאל היה תלמיד מוכשר ומצליח והצטיין במקצועות רבים. בתום לימודיו הוענק לו תואר שרטט טכני.


גבריאל גויס לצה"ל בנובמבר 1975 והוצב לחיל-ההנדסה. לאחר הטירונות השתלם בקורס פלסים ובקורס מ"כים של חיל ההנדסה. כעבור זמן נשלח לקורס מש"קי חיל ההנדסה, סיימו בהצלחה ונשלח לגדוד הנדסה במרכז הארץ, כמש"ק פלסים. על-אף קשיי הקליטה הראשונים הצליח להתאקלם מהר בחברה החדשה והתערה היטב בחיי הצבא. מספר מפקד הבסיס: "גבריאל התגלה כמש"ק רציני ומסור וזכה להוקרת מפקדיו וחבריו. תפקידו האחרון היה אחד מהתפקידים הקשים ביותר שניתן להטיל על חייל בדרגתו ובמקצועו, והוא מילאו במסירות ובאחריות על אף ששאף לתפקידים אחרים".
ביום ו' באב תשל"ז, 21.7.1977, נפל גבריאל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות.

מודעות פרסומת

יצחק אדולפו שפיגל – Isaac Adolfo Spiegel

Isaac Adolfo Spiegel 


יצחק אדולפו שפיגל נולד בבואנוס-איירס, ארגנטינה, בתאריך 20.02.1936. בנם של פרלה שרבסטיין ודוד שפיגל.
שני ההורים הגיעו מפולין בבריחתם מהפוגרומים שבאותו זמן דאגו להעלמות של הקהילה היהודית. הם הכירו בקן הראשון של גורודוניה (שהוקם ע"י דוד) בבואנוס איירס.
יצחק גדל בבית חם, אוהב ומאוד תרבותי. שני ההורים היו מורים ובנוסף, היה דוד אביו, מהמייסדים של "התנועה הציונית הארגנטינאית", יחד עם יואל זק.
יצחק היה תלמיד מצטיין, עם אופי מיוחד ושנה אחרי שנה היה השחקן הראשי בכל הטקסים וההופעות של בית ספרו והיה מצליח להקסים גם גדולים וגם קטנים. הופעתו על הבמה הייתה תמיד הצלחה גדולה.
בגיל 10 אחרי מחלה ארוכה וקשה מאוד של אביו, התייתם יצחק. יצחק שאהב אותו מאוד, דאג לו וטיפל בו במסירות רבה, בתקופת מחלתו. אחרי מות אביו דאג יצחק לאמו ולאחותו הקטנה, כאשר לקח על עצמו את התפקיד של הגבר בבית, וכולו היה בן 10. עם אחותו הקטנה רחל היה לו קשר חזק במיוחד, ותמיד כיוון אותה ושמר עליה.
הוא סיים את לימודי החינוך ובאותו זמן עבד בתור מתלמד אצל תכשיטן. בגיל 17 התחיל את הקריירה החינוכית שלו. הצלחתו התחילה ברגע הראשון כשנכנס לכיתה וחייך לתלמידיו. מהרגע הראשון היה ברור לכל מי שהכיר אותו שדרכו בחינוך תהיה מבריקה ומלאה בתרומות לקהילה.
בגיל 18 הכיר את מי שעם הזמן הייתה לאשתו ואם ילדיו.
יצחק היה מתנדב משטרת ישראל. נפל בעת שירותו בי"ב בתשרי תשל"ח, 24/9/1977. מקום קבורה: כרמיאל

ארנון טרייטל – Arnon Treitel

 arnon-treitel.jpg


בן גיורא וחנה. נולד ביום ח' באלול תשי"ח, 24.8.1958 בחדרה. ההורים עלו מארגנטינה. למד בבית-הספר היסודי 'מעוז' שבבאר-שבע, המשיך בבית-הספר התיכון המקיף א' שבבאר-שבע וסיים את לימודיו במדרשת שדה- בוקר. מילדותו היה ארנון עצמאי, סקרן ואמיץ ובעל כושר גופני מעולה. בהיותו בן ארבע-עשרה נשלח להשתלמות בקורס לאתלטיקה קלה במכון 'וינגייט' מטעם 'הפועל – באר-שבע'. היה שחיין מעולה והצטיין ברכיבה על סוסים. כשהיה בכיתה ט', זכה בפרס ראשון במרוץ רוכבי-אופניים. אם-כי אהב לשהות בביתו ולבלות עם הוריו, שאף כל-הזמן לחיות חיים עצמאיים ולשם-כך הרחיב את חוג ידידיו ומכריו, שהעריכוהו וכיבדוהו. ארנון אהב בעלי-חיים ואחרי שנת-לימודים אחת במדרשת שדה-בוקר, התחיל לעבוד במחלקה לביולוגיה באוניברסיטת הנגב, טיפל בבעלי-חיים ולמד מקרוב את אורחות חייהם. בעבודתו הצליח מאוד והתחבב על הסובבים אותו. היה טוב-לב, נעים-הליכות, צנוע ונוח לבריות. הוא היה יפה-תואר ויפה-נפש, אהב את מולדתו ולא נרתע מפני סכנות.


ארנון גויס לצה"ל במאי 1976 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות נשלח לקורס-צניחה וסיימו בהצלחה. הוא היה גאה בתפקידו הצבאי וטען, שרק בחיל-הצנחנים ניתן לחוש מהם חיי-צבא. לאחר הצניחה הראשונה ביטא את חויותיו במלים: "כמה יפה להיות בין שמיים וארץ, כמה שקט יש שם למעלה".


ביום כ"ג באייר תשל"ז, 10.5.1977, נפל ארנון בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבבאר-שבע. השאיר אחריו הורים ושני אחים.

לואיס פרננדו מונטויה – Luis Fernando Montoya


בן ברנרדו ובירחלינה. נולד ביום כ"ו בניסן תשי"ב, 21.4.1952, בקולומביה. למד בבית-ספר יסודי בקולומביה ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-ספר תיכון ובטכניקום שבקולומביה. לואיס-פרננדו היה תלמיד חרוץ ומוכשר, שהצטיין במקצועות הטכניים, ובמיוחד אהב לעסוק במכונאות ובמסגרות. עם-זאת, היו לו תחומי התעניינות רבים, הוא שלח ידו בכתיבה וניהל יומנים אישיים, שבהם רשם את חויותיו ואת מחשבותיו.


עם בואו לארץ בשנת 1974 עשה לואיס-פרננדו כשנה בקיבוץ 'המעפיל' כמתנדב. כעבור שנה עזב קיבוץ זה ועבר לקיבוץ 'רמת השופט' כדי ללמוד עברית באולפן שנפתח במקום. עם סיום האולפן נשא לאישה עולה חדשה מברית-המועצות, ושניהם עברו להתגורר בחיפה. כעבור זמן קצר עברו להתגורר בשיכון-עולים ביקנעם-עלית, בעוד פרננדו לומד בקורס לחרטות; סיים את הקורס בהצלחה רבה ונשלח לעבוד במפעל 'סולתם'.


לואיס-פרננדו היה בחור אופטימי, עליז וחברותי, מקור-שמחה לסובבים אותו, כשהוא מנגן בגיטרה ושר שירים בספרדית, באנגלית ובעברית. הוא היה אדם רגיש, אשר שמר את צפונות-לבו לעצמו ולא התחלק עם רבים אלא רשם את אשר בלבו ביומנו האישי. פרננדו נקשר קשר עמוק למדינת-ישראל, ביקש להתאקלם בארץ ולשרת בצה"ל, על-אף שרבים מבני-משפחתו וחברי-ילדותו נשארו בקולומביה.


פרננדו גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1977 והוצב לחיל-ההנדסה. הוא היה חייל מצוין, ששימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. הוא השתדל לא להדאיג את בני-משפחתו והקפיד לבקר את אשתו ואת בנו הקטן.


ביום י"ג בטבת תשל"ח, 22.12.1977, נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שברעננה. השאיר אחריו אישה, בן ואם.

:קטגוריות1977, קולומביה - Colombia