ארכיון

Archive for the ‘1988’ Category

לואיס דניאל (דני) גרבר – Luis Daniel Gerber

Luis Daniel Gerber 


בן אוה ושאול. נולד ביום ד' בכסלו תשכ"ד, 9.11.1964, בבואנוס איירס שבארגנטינה. את לימודיו עשה בבית-ספר יסודי בעיר הולדתו. בתום לימודיו בבית-הספר היסודי למד במשך שנתיים בתיכון בבואנוס איירס. הוא עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1979. המשפחה קבעה את מגוריה בעיר כרמיאל ודני (כך כונה בפי כול) החל את לימודיו בבית-הספר התיכון ע"ש הורוביץ בעיר. הוא רכש במהירות שליטה בשפה ועד-מהרה התערה ללא קושי בחברה המקומית, בעת שגם המשפחה נקלטה יפה במקום מושבה החדש.


דני למד במגמה לחשבונאות. הוא אהב במיוחד את מקצוע הכלכלה והצליח בו. היה בעל גישה אחראית ללימודים ושאיפה להצליח בהם. לצד זאת נהנה דני מפעילות חברתית ענפה. הוא אהב לבלות במסיבות ריקודים ובהאזנה למוסיקה. היה בן משפחה מסור ומתחשב ואדם ידידותי ביסודו, שגילה אהדה לכול והיה מוקף יחס של חיבה וחברים רבים, בשל שמחת החיים שבו ונאמנותו החברית.


בחודש ספטמבר 1983 גויס לשירות חובה בצה"ל ולאחר הטירונות הוצב לשרת בחיל התחזוקה. חרף שאיפתו העזה לשרת כצנחן, נמנע מלהתלונן ומילא את המוטל עליו. שימש בתפקיד נגד אפסנאי והגיע לדרגת סמל. עם שחרורו מצה"ל נרשם ללימודים באוניברסיטת חיפה ולמד בחוגים להיסטוריה כללית ולסטטיסטיקה. במקביל ללימודיו עסק בפעילות התנדבותית בקהילה במסגרת פרוייקט פר"ח ושימש חונך מסור לילד שהיה זקוק לעזרה.


דני נקרא לשירות מילואים פעיל בחודש יולי 1988 ונפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ז בתמוז תשמ"ח, 12.7.1988, בתאונת-דרכים צבאית באזור נפת ג'נין. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בכרמיאל. הניח הורים ואחות – מריסה.

דב הראל – Dob Har-El


בן אידה ומריאן, נפל כ"ו בניסן תשמ"ח, 13.4.1988. בן 45 בנופלו
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ברעננה-כפר נחמן.

ארטור הרסטיג – Arturo Herstig

Arturo Herstig 


בן רגינה ומנדל. נולד ביום ט"ז באייר תש"ז, 6.5.1947, בעיירה בדגסטיין שבאוסטריה. הוריו ניצולי השואה נישאו בהונגריה לאחר המלחמה והחליטו להצטרף לבני משפחתם שחיו בארגנטינה. בדרכם שהו כמה חודשים במחנה-מעבר לעקורים באוסטריה. בהיותו בן שנה הגיע ארטור לארגנטינה, שם למד בבית-ספר יסודי ושנה אלקטרוניקה בבית-ספר של 'אורט', אך מכיוון שהיו לו 'ידי זהב' החליט לשנות כיוון, והחל ללמוד את מלאכת הצורפות. ארטור השתייך לתנועת 'המכבי הצעיר' בארגנטינה. בהיותו כבן חמש-עשרה עלתה המשפחה לישראל, גרה כחודשיים בחולון ולבסוף השתקעה בפתח תקווה. בבואם ארצה החל ארטור לעבוד אצל צורף והתכשיטים שעיצב העידו על נפש של אמן יוצר ובעל מעוף.


ארטור גויס לצה"ל ביום 9.2.1965 והתנדב לשרת בחטיבת חיל הרגלים 'גולני'. הוא היה גאה במדיו, לחם במלחמת ששת-הימים ועוטר באות המערכה. לקראת תום שירותו הועבר ארטור לחיל הרפואה ומילא תפקידי מש"ק תברואה ומש"ק רפואה מונעת. בתעודת השחרור מהשירות הסדיר צוינה התנהגותו כטובה והערכת מפקדיו היתה: "ביצע את המוטל עליו לשביעות רצון הממונים".


לאחר השחרור המשיך ארטור לעסוק במקצוע הצורפות, ואף המציא שיטות סודיות להלחמה. בשנת 1968 נשא לאישה אל לילי ובמרוצת השנים נולדו להם בן – לירון ושתי בנות – אילנית ואורית. את כל מרצו וכשרונו היוצר השקיע בדירת המשפחה: הוא בנה את ארונות המטבח, את פינת האוכל הפך לחדר ילדים, ריצף רצפות, בנה אקווריום ענקי בתוך הקיר במו ידיו. כל השכנים בבית המשותף שבו גרו ביקשו לא פעם את עזרתו בנושאים שונים, והוא שמח לעזור. ארטור היה בעל אוהב ואב מסור לבני משפחתו. גם הטיפול בהוריו, שחלו במחלה ממארת, היה על שכמו ועל שכם אישתו, כיוון שאחיו היחיד התגורר בחוץ-לארץ. הוא סעד אותם על מיטת חוליים וניסה להקל ככל יכולתו את רגעי חייו האחרונים של אביו. את שלוש וחצי השנים האחרונות לחייו עשה ארטור במפעל לתכשיטים בעמנואל אשר בשומרון. הוא נסע מדי יום מפתח תקווה לעמנואל ולא חשש כלל לחייו. גם את שירות המילואים עשה ארטור במסגרת חיל הרפואה והתנדב לבצע משימות שונות, שמילא על הצד הטוב ביותר. ביום ה' בטבת תשמ"ט, 13.12.1988, נפל רב-טוראי ארטור הרסטיג בקרב בשומרון והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בפתח תקווה. השאיר אישה, בן ושתי בנות, אם ואח – צביקה.

ראול פביאן ליבוביץ – Raul Fabian Leibovich

Raul Fabian Leibovich 


בן שולמית ויצחק. נולד ביום ח' באייר תשכ"ז, 18.5.1967, בעיר פוסדס, במחוז מיסיונס בארגנטינה. בשנת 1973, בהיותו בן שש, עלה ארצה עם משפחתו. המשפחה קבעה מגוריה בבאר שבע, שם עשה פביאן את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'תומר'. בשנת 1981 העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לעומר ופביאן המשיך את לימודיו במגמה העיונית בבית-הספר התיכון-מקיף ג'.


תחביב אהוב עליו במיוחד היה הטיסנאות. פביאן בנה והרכיב טיסנים ובשעותיו הפנויות נהג להטיסם. במקביל, הדריך קבוצות נערים בעומר ובאר שבע. כבר מגיל צעיר גילה משיכה לספורט ועסק בתחומי ספורט שונים. בין תחביביו האחרים: איסוף בולים, האזנה למוסיקה, קריאה וטיול ברחבי הארץ. אך יותר מכול אהב פביאן לחיות, לשמוח ולשמח. פביאן אהב את משפחתו והעניק לה הרבה נחת בהיותו בן ואח למופת. הוא היווה דוגמה לסובבים אותו בכנותו ואהבתו וברצון ובנכונות שגילה לעזור לזולת.


ביולי 1985 גויס פביאן לצה"ל. את תחילת דרכו הצבאית עשה בגיבוש לקורס טיס, משם עבר לשרת בחיל-התחזוקה. בתום הטירונות שירת שנה לערך בלבנון – ביק"ל – ולאחר-מכן יותר משנה בבסיס באזור באר שבע. לקראת תום שירותו תיכנן לרכוש השכלה גבוהה באוניברסיטה.


ב- 18.12.1987 התנדב למשימה בלתי שגרתית באזור עזה, שבמהלכה התהפך הרכב שנסע בו ופביאן נפצע באורח קשה והועבר לבית-החולים שיבא בתל השומר. במשך 19 ימים נאבק על חייו כשבני משפחתו וחבריו צמודים אליו ומלווים אותו במאבקו. ביום ט"ז בטבת תשמ"ח, 6.1.1988 נפטר פביאן מפצעיו. בן 20 וחצי היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. על מצבתו נחקקו המלים "נפל בעת מילוי תפקידו". הותיר אחריו הורים ושני אחים – אריאל ואבי.