ארכיון

Archive for the ‘1989’ Category

דניאל ברזילי – Daniel Barzilay

Daniel Brasilay      daniel-barzilay_placa.jpg



בן רחל וניסים. נולד ביום כ"ב בשבט תשכ"ד, 5.2.1964, בריו דה ז'נירו, בברזיל, בן צעיר במשפחה בת אחד-עשר ילדים. דני התחנך במסגרת מסורתית במשפחה דתית, ששורשיה בצפת. עד עלייתו ארצה למד בבית-הספר היהודי הציוני 'מגן דוד' בברזיל. כשמלאו לו תשע עלתה משפחתו לישראל ובנתה ביתה בירושלים. דניאל למד בבית-הספר היסודי 'לוריא' בירושלים, המשיך בחטיבת הביניים 'פורת יוסף' וסיים לימודיו התיכוניים בישיבה תורנית. דניאל השתלב היטב ומצא מקומו בחיים בארץ.


בגיל שתים-עשרה התייתם דניאל מאביו ובכוח אישיותו, למדנותו ובקיאותו הדתית תרם, למרות גילו הצעיר, לשמירת לכידות המשפחה ולשמירת ערכי הדת. בקיאותו זו באה לשיא ביטויה בהיותו בן שש-עשרה, כאשר נבחר כסגן חתן התנ"ך העולמי. בשל אישיותו המיוחדת, זכה להיות מתלמידיו של הרב עובדיה יוסף. בתום לימודיו יצא דניאל, עד לגיוסו, לקיבוץ ברור חיל, בו שהו כמה מאחיו.


דניאל גויס לשירות חובה בצה"ל בתחילת פברואר 1982. הוא סיים טירונות והוצב ליחידת גולני ושובץ בסיירת 'עורב'. עבר קורס צניחה והמשיך במסלול הקרבי בקורס מ"כים חי"ר. בהמשך דרכו יצא דניאל להשתלמויות מיוחדות למש"קי סיירת 'עורב', קיבל דרגת סמל וחזר ליחידתו בתפקיד מפקד צוות נ"ט. דניאל שוחרר מצה"ל בסוף ינואר 1985, בדרגת סמ"ר. בתעודת השחרור כתב מפקדו: "מסור וחרוץ, אהוד מאוד ומקובל על חבריו".


בסיום השירות בצה"ל החל את לימודיו האקדמיים במסגרת הפקולטה למשפטים. אך לאחר שנה הפסיק ללמוד מסיבות אישיות ועסק בעבודות שונות לפרנסתו. בסוף אוגוסט 1989, נקרא דניאל לשירות מילואים. יחידתו נשלחה לבקעת הירדן ועסקה בסיורים לאורך הגבול המזרחי.


ביום ב' באלול תשמ"ט, 2.9.1989, נפל דניאל בקרב בבקעת הירדן. הוא היה בסיור בוקר עם יחידתו, כאשר הודיעו בקשר, כי סיור שני נתקל בחוליית מחבלים ויש חייל פצוע. הצוות של דניאל חש למקום האירוע. דניאל רץ קדימה; כאשר הגיע לחיילי הסיור, נפגע מירי מחבל, שארב לסיור מעבר לגדר המערכת. דניאל טופל מיד על-ידי חובש הסיור, פונה לטיפול רופא הפלוגה, אך שם נפטר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. הותיר אחריו אם, שש אחיות – רבקה, אסתר, שרה, מירי, ליזה ודבורה. וארבעה אחים – קרלוס, סלבדור, חיים ומשה. יחד עם היותו בן-זקונים היה דניאל אהוב על כולם ועל אמו בפרט, ודומיננטי במשפחה. הוא שילב את יכולות הרוח, ערכי המסורת היהודית והתרבות הישראלית, עם שמחת החיים והחום, ששורשיהם בברזיל. במותו הותיר חלל גדול ובלתי ניתן לסגירה, געגועים עזים בקרב אוהביו הרבים.



Filho de Raquel e Nissim. Nasceu em 05/02/1964 na cidade do Rio de Janeiro — Brasil. Filho mais jovem de uma família de 11 irmãos. Dani foi educado de forma religiosa, cujas raízes familiares se encontram na cidade de Tzaft em Israel. Até a sua aliá, teve seus estudos primários na escola judaico-sionista "Magen David" no Brasil. Ao completar nove anos fez aliá junto com sua família, aonde se instalaram na cidade de Jerusalém. Seguindo ali seus estudos primários na Escola "Loria”, continuou seus estudos secundários no Colégio "Yosef Porat", terminando seus estudos numa Yeshivá, aonde se adaptou plenamente ao cotidiano israelense.



Aos 12 anos perdeu seu pai. Mas foi aos 16 anos, por sua personalidade marcante e seus estudos religiosos, veio a receber a segunda colocação no Concurso Mundial de Tanach (Torá) daquele ano. Em decorrência dos inúmeros êxitos, se tornou aluno do Rabino Ovadia Yossef. Após seus estudos formais saiu Daniel para o um período no Kibbutz Bror Chail, antes de seu ingresso no exército (Tzavá). Sua entrada para a Tzavá ocorreu em Fevereiro de 1982. Aonde participou do treinamento básico e foi incorporado à infantaria (Golani), no grupo especial "Orev”, aonde participou do Curso de pára-quedismo e em seguida recebeu treinamento de suboficiais, aonde recebeu a patente de sargento. Com o retorno ao seu grupo,



Recebeu o comando do grupo anti-tanques, tendo servido até Janeiro de 1985 e alcançado a patente de primeiro sargento.

מודעות פרסומת
:קטגוריות1989, ברזיל - Brazil

בני (בנימין) מייסנר – Benjamin Mellesner

Biniamin Mellesner 


בן רות ואריק. נולד ביום י"ח באייר תשכ"ד, 30.4.1964 בעיר סן-סלוודור שבאל-סלוודור, והיה בן שלוש וחצי כאשר משפחתו עלתה ארצה והשתקעה בקרית טבעון. הוא למד בבית-הספר היסודי 'רימונים' בקרית טבעון וסיים לימודיו בתיכון 'אורט גרינברג' במגמת אלקטרוניקה.


מגיל צעיר אהב ליצור, להמציא ולתכנן ובלימודי האלקטרוניקה רכש כלים לביצוע רעיונותיו. במקביל ללימודיו בבית-הספר, עסק בני בספורט, בעיקר בענף הכדורמים. הוא היה חבר בקבוצת הכדורמים של טבעון ובנבחרת ישראל והשקיע בתחביב זה הרבה זמן ומרץ. הצטיינותו בענף זה אף פתחה בפניו את האפשרות לשרת, לכשיתגייס, ביחידה עורפית, כשחקן מצטיין, אך בחירתו של בני היתה שונה.


בינואר 1983 גויס לצה"ל והתנדב ליחידה מובחרת. הוא עבר בה את הטירונות תוך השקעה ומוטיבציה רבה, אולם במהלך המסלול נאלץ לעזוב את היחידה עקב בעיות רפואיות ולמרות שמבחינה רפואית איפשר לו הצבא לעבור ליחידה שבה המאמץ הגופני והסיכון פחותים בהרבה – התנדב בני שנית לשרת בצנחנים וצורף לגדוד 202. במסגרת הגדוד עבר השתלמויות מקצועיות והוסיף לתת את המיטב במסירות ובהקפדה.


על אף שירותו הצבאי המאומץ לא נטש את משחק הכדור-מים והשתתף מדי פעם בתחרויות ואפילו במשחקים של קבוצתו בחו"ל. לאחר שחרורו הצטרף בני לחברה להגנת הטבע כמדריך טיולים באזור אילת וקבע את משכנו בבית-ספר שדה באילת. מאז ומעולם אהב את הטבע ובשהייתו באילת נקשר בכל נימיו למרחבים הפתוחים, להרים ולעולם הקסום של מרחבי ים סוף. בעבודתו כמדריך ראה חשיבות עצומה בחינוך בני נוער ומבוגרים להבין, לאהוב ולשמר את הטבע בפראיותו מפני הרס שאין ממנו חזרה. לנושא זה הקדיש שעות של שיחות עם חניכיו וכן פרוייקטים שונים להגנת הסביבה, שאורגנו על-ידי בית-הספר. באילת החל להתעמק גם בנושא האדם במדבר – התפתחותו, תרבותו והתמודדותו עם תנאי הסביבה, וכמו בכל דבר אחר שבו עסק – גם כאן השקיע את כל-כולו, בדבקות ויסודיות, עם הרבה סקרנות ואהבה ולעולם עם הומור וחיוך בעיניים.


ביום י"ט באדר א' תשמ"ט, 24.2.1989, בעת שירות מילואים פעיל, נפל בני בקרב כאשר היה בסיור בקסבה של שכם. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית טבעון. השאיר אחריו הורים, אח ואחות – רפאל ותמר.

צבי שוורצמן – Tzvi Schvartzman

Tzvi Schvartzman 


בן רוזה ועקיבא נולד באורוגוואי בי' באדר תשכ"א, 26/2/1961,
התגייס בשנת 1982 במשטרת ישראל.

נפל בעת שירותו בכ"ג באדר ב' תשמ"ט, 30/3/1989.
מקום קבורה: קרית ביאליק – צור שלום
הותיר: אשה – אילנה ושתי בנות – חנית ואביגיל. בן 28 בנופלו.

צבי נולד ב-26.2.1961 באורגוואי. בהיותו בן 4 עלה צבי עם בני משפחתו ארצה ישירות לקיבוץ עין הכרמל. לאחר כשנתיים עברה המשפחה להתגורר בקרית ים.

במאי 1982 התגייס צבי לצה"ל. את שירותו הסדיר עשה במשמר הגבול, ועם שחרורו התגייס לקבע במשטרת ישראל.

בשנת 1982, בגיל 23, נשא לאשה את אילנה ונולדו להם הבנות – חנית ואביגיל.

בני משפחתו מתארים אותו כאיש משפחה מסור שעשה ככל יכולתו לרווחת משפחתו.

בתפקידו האחרון שימש כסמל תחבורה.

:קטגוריות1989, אורוגואי - Uruguay

מתתיהו גרשון (פביאן) רזניק – Fabian Resnik

 fabian-resnik.jpg


פביאן נולד בי"ט באב תשכ"ד, 28.07.1964, בבואנוס איירס, ארגנטינה. בנם של שרה ויהושע רזניק, ואח של יפה מריאל רזניק-מורוא.
גדל וחונך בארגנטינה בבית-ספר ממלכתי ובבית-ספר יהודי בשעות אחר הצהריים. שם החל עיצובו כיהודי וכציוני. בתהליך זה היה תפקיד מכריע להורים: האם – שרה, מורה לעברית בבית-ספר יהודי, והאב – יהושע, שהיה בנעוריו חלוץ בעצמו, עלה לישראל והתגורר בה שנים אחדות.


מגיל תשע היה פביאן חבר בתנועת הנוער הציונית: "החלוץ למרחב", תחילה כחניך ואחר כך כמדריך לצעירים ומאוחר יותר לבוגרים. בהמשך שימש גם בתפקיד גזבר וראש גן. באופן טבעי בחר ללמוד ברשת אורט – רשת בתי-ספר יהודיים טכניים בכל העולם, וסיים את הלימודים כטכנאי וכמתכנן מחשבים.


ב- 1983 הגיע לראשונה לישראל לקורס במכון למדריכי חוץ-לארץ בירושלים. המפגש הראשון והאחרון שלו עם הארץ נקשר איפוא בירושלים.


בשובו לארגנטינה גמלה בו ההחלטה לעלות לישראל ויחד עם חברים מהגרעין עלה ארצה ב- 1985. הם ביקשו להגשים את חלומם הציוני בקיבוץ צעיר בנגב: קיבוץ טללים. כעבור זמן מה חזר לספסל הלימודים, והספיק לסיים בהצטיינות שנתיים בלימודי המחשב בבית-הספר להנדסאים שליד אוניברסיטת תל אביב.


כדי לקיים את עצמו, עבד בחופשת הקיץ כרפתן בקיבוץ גבעת חיים איחוד. תוך זמן קצר קנה את לב החברים, הן בעבודה חרוצה והן בעזרה מסורה במתמטיקה לצעירי המשק. וכך, שלא כמקובל, קיבל מהר חדר ואומץ על ידי משפחה בקיבוץ.כשקרה האסון, היה זה רק טבעי שמצא את מנוחתו האחרונה בקיבוץ שאהב ואהבו: גבעת חיים איחוד.


פביאן רזניק מצא את מותו – כמו את חייו – מתוך אצילות נפש יתירה, כשאימץ משפחה מארגנטינה שבאה לקבל טיפולים נגד לאוקמיה בהדסה ירושלים. בשיא עונת הבחינות של סוף שנת 1989 עזב הכל ונסע לעזור בתרגום לספרדית. זו הייתה נסיעתו האחרונה. הוא עלה על אוטובוס הדמים ואבד בתהום.ביום חמישי 06.07.1989 בשעה 11:00 לפני הצהריים יצא אוטובוס אגד בקו 405 לנסיעה מתל אביב לירושלים. האוטובוס עבר את צומת הפנייה לנוה-אילן כאשר מחבל, שהיה אחד הנוסעים, התנפל על הנהג והסיט את ההגה לימין. הרכב פרץ את גדר הבטחון והתדרדר לתהום. מעוצמת המכה נפגעו רוב הנוסעים, ואז החל האוטובוס לבעור ופצועים שלא הצליחו להימלט נשרפו בתוכו. 16 נוסעים, ביניהם פביאן, ניספו, ועשרות נפצעו. צעיר יהודי מארגנטינה הגיע לארץ לבנות ולהיבנות בה. מימש חלום דורות. חלום על ישראל. חלום על ירושלים. אך בדרך אל ירושלים של מטה, הגיע אל ירושלים של מעלה בג' בתמוז תשמ"ט, 06.07.1989, והוא בן 25 שנים.