ארכיון

Archive for the ‘1990’ Category

דוד לרמן – David Lerman

David Lerman 


בן דליה וראול. נולד ביום ג' בתשרי תשל"ב, 22.9.1971, בבואנוס איירס שבארגנטינה. בהיותו בן שש עלה עם משפחתו לארץ. המשפחה השתקעה בכפר סבא, בה גדל והתחנך. הוא למד בבית-הספר היסודי ע"ש גורדון והמשיך בתיכון 'כצנלסון' בכפר סבא.


היה חבר בתנועת הנוער העובד, עסק בספורט – ריצה כדורגל – והרבה לקרוא ספרים ולצפות בסרטים. דוד היה נער חמד, אהוב על כל מקורביו. הוא אהב לעזור כמידת יכולתו לכל נזקק.


בשלהי פברואר 1990 גויס לצה"ל, עבר את מסלול הטירונות ושובץ בחיל-האוויר.


ביום ט' בכסלו תשנ"א, 26.11.1990, נפל בעת שירותו. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. השאיר אחריו הורים אח – צבי ואחות – יהודית.

דניאל טאובליב – Daniel Taublib

Dani Taublib 


בן פני וצבי. נולד ביום כ"ב בתמוז תש"ל, 26.7.1970, בארגנטינה. דני היה בן שלוש כשעלתה משפחתו לישראל והתיישבה בקיבוץ דפנה. חבלי הקליטה של המשפחה לא היו קלים. ילדי הגנון לא זיכו אותו בקבלת פנים חמה, אך דני לא הגיב על יחס הילדים כלפיו, כי כבר אז ניכרה בו עדינות נפש. מגיל צעיר ניחן בסקרנות, חוש הסתכלות והבחנה. הוא עלה לכיתה א' עם ילדי 'גן-עופרים' והמשיך במסלול הרגיל, מבית-הספר היסודי לתיכון 'הר וגיא'. הוא היה ילד שקט מטבעו, ביישן מעט, אבל אלה שהכירוהו מקרוב יודעים לספר על אישיותו המיוחדת ועל נחישותו המתמדת להשתלב במסגרות החברתיות שבהן גדל.


דני ידע למלא את עולמו ולהעסיק את עצמו מבלי להזדקק לאחרים. פה ושם, בשיחות נפש יחידות, היה נפתח וחושף את עצמו. הוא לא היה דברן, צניעות היתה אחת ממידותיו הבולטות, והוא השרה סביבו שקט ושלווה. הוא עבד בנגריה בזכות תבונת כפיו אבל צוות המדגה ביקש שישתלב אצלם. ערב גיוסו לצה"ל השקיע דני באימוני כושר. בחדרו היו מכשירי ספורט, שבאמצעותם נתן פורקן למרץ האגור בו. הוא הקדיש מזמנו לאימוני ריצה ולחדר-הכושר. ואכן הופעתו היתה מוצקה ושופעת בריאות.


דני התגייס לצבא בפברואר 1989 והתנדב לשרת בסיירת גולני. הוא סיים קורס מ"כים ומפקדיו וחבריו מעידים שהיה חייל טוב, ממושמע, שהקפיד מאוד שהכול ייעשה ללא דופי. היתה בו פדנטיות ושאיפה לביצוע מדויק. בשלב מסוים עזב דני את הסיירת ועבר לשרת בגדוד. ידו נפגעה והוא אושפז בבית-חולים, וכשהשתפר מצבו הוצב בתפקיד נהגו של אלוף פיקוד הצפון. השאיפה לחזור ולהיות חייל קרבי לא הרפתה ממנו, והוא שוחח על כך עם האלוף, שהבטיח לעזור לו.


דני נפל בעת מילוי תפקידו בי"א בתמוז תש"ן, 4.7.1990. הוא ניספה בתאונת-דרכים קטלנית בכביש ראש פינה-קרית שמונה, בדרכו חזרה לבסיס לאחר ביצוע המשימה שהוטלה עליו, הסעת נשיא המדינה בין אתרים שונים.


דני הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקיבוצו, דפנה. בן עשרים היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות – דורית, נעמי ומיכל.

יובל וינשטיין – Iuval Wainstein

 Iuval Wainstein


בנם-בכורם של עליזה ושמואל. נולד ביום כ"א בתשרי תשכ"ו, 5.10.1966, בקיבוץ מגל. כשהיה בן שמונה חודשים פרצה מלחמת ששת הימים, שעברה על יובל במקלט. בהיותו בן שלוש עזבה המשפחה את הקיבוץ, התגוררה שנתיים בתל אביב ואחר-כך עברה לגור בראשון לציון. יובל החל ללמוד בבית-הספר היסודי 'חביב' בראשון לציון ובשנת 1974, כאשר המשפחה עברה לערד, המשיך את לימדיו בבית-הספר היסודי 'אבישור' וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון 'צינטבאום', אף הוא בעיר.


יובל היה נער נבון, מקובל בחברה ובעודו צעיר לימים נתגלו בו תכונות של מנהיג. הוא השתייך לתנועת הנוער 'השומר הצעיר' והיה שחקן קבוצת הכדוריד 'הפועל' ערד, במסגרות ליגה א' והליגה הארצית. יובל עסק בטיפוס וגלישה מצוקים (סנפלינג), הרבה לטייל ברחבי הארץ וקרא ספרים על מורשת הארץ וידיעתה. הוא היה בן מסור להוריו ואח דואג ומנחה לאחיו ולאחותו הצעירים ממנו. לפני גיוסו לצה"ל השתתף בכמה גיבושים לסיירות מובחרות ועבר את רובם בהצלחה.


יובל גויס לצה"ל בראשית שנת 1985 והוצב בקורס-טיס בחיל-האוויר. לאחר שהודח מהקורס, התנדב לחטיבת חיל-הרגלים 'גבעתי'. בחטיבה היה חייל למופת, עבר קורס נהגי נגמ"ש, קורס חובשים קרביים קורס מ"כים חי"ר, קורס קציני חי"ר וקורס מ"פים רב-חיילי. תפקידיו בחטיבה היו אף הם רבים ומגוונים. הוא מילא בזה אחר זה תפקידים של סמל צוות, מחלקת סער, סגן מפקד פלוגה, מפקד פלוגת חי"ר שהורכבה מחיילי ישיבות ההסדר ומפקד פלוגת חיל-ההנדסה שבחטיבה. חייליו אמרו עליו: "יובל היה בשבילנו הכול. הוא הביא את הפלוגה למה שהיא היום. ידענו שאפשר לסמוך עליו בכל דבר. הוא היה האמא והאבא שלנו". מפקדיו שיבחו אותו ואת הצורה שבה מילא את משימותיו: "הקצין שיפר מאוד את רמתה של פלוגתו, הן בתחום המבצעי והן בתחום המנהלי "קצין מקצועי מאוד ואחראי מאוד".


ביום י' בכסלו תשנ"א, 26.11.1990, נפל סרן יובל בקרב בלבנון. כאשר הסתער בראש חייליו על קבוצת מחבלים שארבה להם. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-הקברות בערד. השאיר אחריו הורים, שני אחים – אמיתי ואיתמר, אחות נירית וחברה לחיים – מיה. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.


במכתב התנחומים למשפחה האבלה כתב שר הביטחון: "רב-סרן יובל וינשטיין נפל בקרב בלבנון שעה שיחידתו הסתערה לעבר כוח מחבלים. היה מפקד מעולה, שחייליו הלכו אחריו בעיניים עצומות, יובל היה מפקד בעל דרישות גבוהות. פרפקציוניסט מושבע, שאפתן, מעודד לעבודה קשה ומבצעה הלכה למעשה, בעל גאוות יחידה ואמונה מלאה בצדקת הדרך". מפקדו ציין כי: "יובל כמפקד שימש דוגמה אישית כקצין וכאדם, הפגין מקצועיות רבה בתחום הפיקודי ונערץ על-ידי קציניו וחייליו".