ארכיון

Archive for the ‘1994’ Category

דניאל (דני) גרינר – Daniel Griner

Daniel Griner 


בן אלוירה וברנרדו. נולד ביום י"א בשבט תשכ"ח, 10.2.1968, בבואנוס איירס, ארגנטינה. אח בכור לרונית. בחודש אוגוסט 1975, כאשר מלאו לדני שש שנים, עלתה המשפחה לישראל והקימה ביתה ברעננה. דניאל למד בבית-הספר היסודי "מגד" ובבית-הספר התיכון "אוסטרובסקי" בעיר, וסיים בבית-הספר האקסטרני "אנקורי" בתל אביב. דני היה פעיל בתנועת הנוער "הצופים" – בילדותו כחניך ובנערותו כמדריך. במסגרת זו, נבחר לצאת להדרכת נוער בארצות הברית. דני היה מוכן להירתם ולעזור לכל מי שנראה לו כזקוק לתמיכה, לעזרה או לעידוד.


בשעות שלאחר הלימודים עבד דני בהתנדבות עם ילדים חריגים, ששהו במוסד "איזי שפירא" ברעננה. בשעות הפנאי שיחק כדורגל במסגרת "הפועל רעננה". לדברי אביו, בלטו אצל דני אהבתו לחיים ולבריאה, ואלו באו לידי ביטוי בהתמסרותו לצילום, ובאהבתו לאוכל טוב, לילדים, לספורט, לעבודה ולתפנוקים. אך מעל הכל, היה בן ואח מסור ואוהב להוריו ולאחותו. בתקופה זו הכיר את אהבתו הגדולה לי-מור.


במחצית חודש אוגוסט 1986, גויס דני לשירות חובה בצה"ל. עקב ניתוח שעבר בעמוד השדרה, הוצב לשרת בתפקיד נהג. לאחר תקופה הגיש בקשת העברה.


בנחישות ובעקשנות הוא כתב בטופס הבקשה: "בזמן שירותי בבסיס הנוכחי אינני מרגיש כי אני תורם למערכת. ולכן אני מבקש להשתבץ ביחידת שדה, כדי שאוכל לתרום יותר לצה"ל". בעקבות בקשתו הוצב דניאל לשרת בבסיס של חיל הקשר בתפקיד רס"פ, ובהמשך שירת בלבנון. בחודש אוגוסט 1989 שוחרר דניאל משירות סדיר, בדרגת סמל. עם שחרורו מצה"ל נסע עם לי-מור לארצות הברית. לאחר שהות של שלוש שנים בארצות הברית ושש שנות חברות גמלה בלבם ההחלטה למסד את קשר החברות האמיץ והאוהב שלהם. הם קבעו את מועד נישואיהם לחודש אוקטובר 1994, אולם לא זכו להינשא.


במחצית חודש יולי 1994, נקרא דני לשירות מילואים וזומן לראיון בבקו"ם במטרה להציבו ליחידה המתאימה החדשה. ביום ה' באב תשנ"ד, 13.7.1994, נהרג דני בתאונת דרכים, שאירעה בעת שעשה דרכו מהבקו"ם ליחידתו החדשה. בן עשרים ושש היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו הורים, אחות וחברה.

מודעות פרסומת

סלומון (שלמה) אסרף – Salomon Asraf

Salomon Asraf      salomon-asraf_placa.jpg


בן רחל ויצחק. נולד ביום י"ג בטבת תשט"ז, 28.12.1955, במליליה שבספרד. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1958 והתיישבה בבית שמש. כשהיה בן שבע עבר שלמה עם משפחתו לשכונת גאולה בירושלים, שם למד בבית-הספר היסודי "נחום סוקולוב" וסיים בבית-הספר התיכון "אבן ספיר" בירושלים.


בצעירותו, עבד שלמה כקונדיטור במלון "פלאזה" בירושלים, שם גם פגש את רעייתו לעתיד – אידה.


שלמה גויס לצה"ל בראשית פברואר 1974 והוצב לחיל השריון. ברוב הזמן בו שירת בחיל התחזוקה היה נהג תובלה ביחידת שריון. הוא התנדב לצבא הקבע ושירת שלוש שנים בתפקיד נגד תובלה. שלמה נישא לאידה, הם בנו את ביתם במעלה אדומים ונולדו להם ארבעה ילדים. כשסיים שלמה את שירות הקבע עבד ברשות הדואר, במשך ארבע עשרה שנה, עד יומו האחרון. בשש השנים האחרונות לחייו עבד כנהג דואר נע בחבל בנימין, תפקיד בו זכה לאהבה רבה ולהערכה, כפי שמעידים התושבים. כותבת חנה רוזנבוים, מזכירת הישוב בית אל ב': "חיכינו לבואו של שלמה מדי בוקר – לשמוע מה חדש בממשלה ואיזו בדיחה חדשה, משהו שוודאי יעלה בת צחוק על פנינו. שלמה שם לב לכל שינוי במשרדנו – זו ילדה, זו התארסה, זו חדשה, ותמיד עם מלה חביבה לכולם. שלמה היה גאה בבנו הגדול, בגלל אהבתו לארץ ישראל. כן, זה 'שלמה שלנו', עם התלתלים, המכנסיים הקצרים, שהביא לנו מכתבים, אך באמת הביא לנו שמחה גדולה". הוסיפה מיכל בוקארה: "שלמה היה מלא שמחת חיים, תמיד כשבא לקחת את הדואר היה מחליף אתנו כמה מילים טובות, היה צוחק אתנו, מייעץ לנו עצות טובות, מספר על משפחתו. פשוט היתה הרגשה של קשר טוב בינינו. כשנהג אחר החליפו, היינו מחכים ששלמה ישוב אלינו, כי לא לכל הנהגים היתה הסבלנות הרבה שהיתה לו כלפינו". ומסיימת פנינה לביא: "יותר לא נראה את תלתליו העוטרים את פניו המחייכות תמיד, למרות שתמיד עבד בתנאי לחץ, בכבישים מסוכנים בין אבנים מושלכות ובקבוקים. תמיד נראה גיבור ללא פחד".


שלמה נקרא לתקופות של מילואים ואף התנדב למילואים, למשימות אבטחה במישור אדומים. ביום ט"ו באב תשנ"ד, 22.7.1994, בעת שהיה בשירות מילואים פעיל, נפל שלמה בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. בן שלושים ותשע היה בנופלו. השאיר אחריו אשה, שלושה בנים – איציק, תומר ואיתי, בת – נטלי, הורים, אח – יעקב ושתי אחיות – מרצדס וסימונה.


רעייתו ואמו תרמו ספרים, מנורות וכסף, לבניית היכל חדש בבית הכנסת במעלה אדומים. רעייתו, בשיתוף עם רשות הדואר, הקימה חדר הנצחה לזכרו, במוסך המרכזי של רשות הדואר בירושלים.



Hijo de Raquel e Isaac. Nacio el 28.12.1955 en España. La familia inmigro a Israel en 1958 y se establecieron en Beit Shemesh. Posteriormente pasaron a vivir a Jerusalem y Salomon estudio en el colegio Nahum Sokolov. Termino sus estudios secundarios en el colegio Even Sapir de Jerusalem.



Salomon trabajo como maestro pastelero en el Hotel Plaza de Jerusalem donde conocio a su futura esposa Ida.



Salomon se incorporo al ejercito en Febrero de 1974 y fue asignado al Cuerpo de Blindados, donde cumplio funciones en la unidad de mantenimiento y de conductor de caminiones y transporte de tanques. Se ofreció como voluntario para el Ejército y sirvió tres años realizando tareas de conductor de blindados.



Salomon contrajo matrimonio con Ida, se radicaron en Maale Adumim y tuvieron cuatro hijos. Cuando termino de completar el servicio permanente, trabajo en el correo durante catarce años hasta su ultimo dia. Trabajo donde recibio mucho reconocimiento y aprecio de la poblacion. Escribe Hannah Rosenbaum, Secretaria del asentamiento de Beit El: "Esperamos la llegada de el todas las mañanas, para escuchar novedades del gobierno, alguna broma, algo que lleve alegria a nuestros rostros y siempre con una linda palabra para todos.



Agregó Mijal: Salomón nos llenaba de alegrías, cada vez que llegaba a retirar el correo intercambiaba algunas palabras amables con nosotros, solia reirse con nosotros, nos contaba de su familia y nos brindaba un buen consejo. Pnina nos cuenta: A pesar que siempre trabajo bajo presion en las rutas, caminos peligrosos y piedras y botellas lanzadas, siempre parecía un héroe sin miedo.



Salomon fue convocado al servicio de reserva y custodiar la zona de Maale Adumim. Cayo el 22.7.1994 en cumplimiento de su deber a la edad de 39 anios. Fue sepultado en el cementerior militar de Jerusalem. Dejo espora y cuatro hijos Isaac, Tomer, Itai y Natali, padres y hermano Jacob.



Su esposa y su madre realizaron una donación de libros, lámparas y dinero, para construir una nueva sala en la sinagoga de Maale Adumim. Su esposa, en cooperación con la Administración de Correos, construyeron una habitación en su memoria en la sede central del servicio postal de Jerusalém.

:קטגוריות1994, ספרד - España