ארכיון

Archive for the ‘1995’ Category

ברוך הלפרין – Baruj Halperin


בן מטילדה ומקסימו, נפל י"ג באב תשנ"ה, 9.8.1995. בן 42 בנופלו.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בהרצליה.

דמיאן (דוד) רוסובסקי – Damian (David) Rosovsky

Damian Rosovsky 


בן מרטה ואלברטו. נולד ביום ב' בתשרי תשל"ה, 18.9.1974, בבואנוס איירס, בארגנטינה. בן בכור למשפחה בת שני בנים. דמיאן למד והתחנך בבית-הספר היסודי היהודי "חיים ויצמן" ובבית-הספר "מדינת ישראל" ולאחר מכן בבית-הספר התיכון "אורט" בארגנטינה. בשנת 1989, כאשר היה דמיאן בן ארבע עשרה, עלתה המשפחה לישראל. בתחילת דרכם שהו במרכז קליטה ברעננה ורכשו את השפה העברית ובהמשך הקימו ביתם בקדימה שבשרון. דמיאן השתלב בבית-הספר התיכון "אוסטרובסקי", במגמה הריאלית. בתקופת לימודיו בבית-הספר הוענק לדמיאן פרס "המתנדב המצטיין", על פעילותו במשמר האזרחי ברעננה, המעיד על אופיו המיוחד. דמיאן היה חדור אהבה למדינת ישראל ולצה"ל ושאיפתו הגדולה היתה להיות קצין קרבי בחטיבת גולני.


בשלהי חודש מרץ 1993, גויס דמיאן לשירות חובה בצה"ל והוצב לחיל הרגלים לחטיבת גולני. הוא סיים את מסלול הטירונות הארוך והמפרך, ונבחר לצאת לקורס חובשים, אותו סיים בציון גבוה במיוחד. לאחר מכן יצא עם יחידתו למסלול קו בלבנון ונשלח להרחבת הכשרתו הקרבית בקורס מ"כים חי"ר. בתום הקורס קיבל דרגת סמל ושוב עלה ללבנון, הפעם השתלב בסגל הפיקודי של הגדוד. לדברי מפקדיו, היה דמיאן מפקד מעולה, נחוש ומסור, תמיד אופטימי וחייכן, חדור במוטיבציה ובשאיפה להצליח בכל שעשה. בהמשך נשלח להכנה לקורס קצינים.


ביום כ"א בשבט תשנ"ה, 22.1.1995, נפל דמיאן בעת מילוי תפקידו, בפיגוע החבלני בצומת השרון-בית ליד. עדי ראייה סיפרו כי דמיאן הגיע לצומת, שמע את הפיצוץ הראשון ונחפז להגיש עזרה לפצועים. הוא הספיק להציל את חייו של אחד החיילים ואז מצא את מותו בפיצוץ השני. עמו נפלו עשרים חיילים ואזרח אחד.


דמיאן סבר כי אדם בחייו צריך להיות מוכן לתת הכל למען המדינה. רצה הגורל והוא מימש זאת בגופו ובדמו. בן עשרים וחצי היה בנופלו. דמיאן הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בקדימה. הותיר אחריו הורים ואח – דיאגו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר.
במכתב ניחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "דמיאן נהרג עת נזעק לטפל בפצועים בפיצוץ הראשון. פעולתו זו מהווה המשך ישיר לדרכו הצבאית, שהתאפיינה במסירות ובנחישות יוצאות דופן. דמיאן שימש כמ"כ והצטיין בתפקיד זה… הוביל את חייליו באימונים ובפעילות מבצעית בלבנון בדרכו המיוחדת ותמיד תוך שמירה על הערכים, עליהם חונך… דמיאן נפרד מפקודיו רק כאשר נשלח לקורס קצינים, פרידה שהיתה במטרה לחזור כמפקד מחלקה… דמותו האופטימית והחייכנית לצד הנחישות, יהוו דוגמה לכולנו…".


חייליו בגולני כתבו בכאב: "…אנחנו ילדים-חיילים לוחמים שלא בוכים / חשים שנקטע אבר, חשים כנכים / הן מפקד, שידע להבין ולהיות חבר / שרצה תמיד לעזור, שרצה ללמדנו להיות הכי טובים / פתאום במחי יד את האופטימיות שובר… . / דמיאן החובש שרץ אל מותו / יצא ממקום מבטח להביא לפצוע רפואתו …".


בט"ז בשבט תשס"ג, ינואר 2003, העניק אלוף פיקוד המרכז לסמ"ר דמיאן רוסובסקי ציון לשבח אישי, אשר נמסר למשפחתו, "על חירוף הנפש, מימוש ערך הרעות תוך סיכון עצמי, אומץ לב, גילוי תושיה והיותו מופת ודוגמא".

יונתן שליט – Jonatan Shalit

ספטמבר 24, 2007 7 תגובות

Jonatan Shalit 


בן קלרה ופדריקו. נולד ביום י"א באדר א' תשל"ג, 13.2.1973, בנצרת עילית. שנה קודם לכך, עלו הוריו ואחיו לישראל מארגנטינה. בן שני למשפחה בת ארבעה בנים.


כשהיה יוני בן שנה לא עמדה המשפחה בקשיי הקליטה בישראל וחזרה לבואנוס איירס. יוני למד בבית-הספר היסודי "שלום עליכם-ביאליק" ובבית-הספר "קומרסיאל" במגמת כלכלה. הוא השתתף בפעילות של הקהילה היהודית "מרכז עברי יונה", ונבחר לתפקיד נשיא בני הנוער בקהילה. בשנת 1989, חזרה המשפחה לישראל ובנתה ביתה בנצרת עילית. יוני השתלב באולפן לעברית, שם רכש את השפה על בוריה והמשיך לימודיו בבית- הספר התיכון "משה שרת", במגמת אלקטרוניקה. בהמשך, בחר ללמוד במגמה עיונית-הומנית ועמד בכל בחינות הבגרות. במקביל ללימודיו, הקדיש יוני מזמנו לפעילות בארגון הנוער "אופקים חדשים", שהוקם על ידי עולים חדשים מארגנטינה, בתחילה כמדריך ובהמשך נבחר ליו"ר התנועה. בפעילות הגדנ"ע, בה השתתף יוני במסגרת בית-הספר, הוענקה לו תעודת "חייל מצטיין".


יוני האמין בעצמו ובדרכו וכל מה שלקח על עצמו ביצע בשלמות. תמיד יסודי, רציני ואחראי ובו בזמן שופע חיוכים, עליז מאוד ומאיר פנים לכולם. את אהבתו לשמחת הנעורים ביטא במשפט: "מי שלא מחייך מבזבז את החיים". הוא היה מוקף בחברים וידידים, שתמיד הרגישו את אישיותו החמה, את רצונו ומסירותו לעזור, לעודד ולתמוך. יוני אהב את המוסיקה הישראלית, בעיקר את שיריו של שלמה ארצי. הוא אהב את ישראל, הרגיש שייכות חזקה למדינה והרבה לטייל ברחבי הארץ.


בתחילת חודש אוגוסט 1992, גויס יוני לשירות חובה בצה"ל. הוא הוצב לחרמ"ש ונשלח לשרת בפלוגת "אלון". כבר במסגרת הטירונות, נבחר לצאת לקורס חובשים וסיימו בהצטיינות. בחודש נובמבר 1993, נשלח יוני לקורס קצינים בסיסי, וסיים כחניך למופת. הוא יצא להמשך הכשרתו המיוחדת בקורס של חיל הרפואה, והוסמך לקצין ארגון רפואה. יוני הוצב לתפקיד הקא"ר בעוצבת "עמוד האש". לדברי מפקדו, מילא יוני את תפקידו ברמה גבוהה, באמינות ובמסירות. תפקידו היה אחראי ומחייב, אך יוני לא הסתפק בו והגיש בקשה לעבור לשרת כמ"מ בחיל השריון, בפלוגה מבצעית. הוא העדיף תפקיד קרבי עם הרבה אתגרים. בקשתו נדחתה, כי יוני הוערך כקא"ר ברמה גבוהה וכי בקשתו לא התאימה לצורכי צה"ל. הוא נשאר בתפקידו, בתקווה שלאחר תקופה תתמלא בקשתו. יוני הזדהה עם התפקיד ואהב את שירותו הצבאי. כאשר הגיעו לישראל מבקרים מארגנטינה, ניסה לשכנע אותם לעלות לישראל ולשרת בצה"ל.


ביום כ' באדר א' תשנ"ה, 20.2.1995, נפל יוני בעת מילוי תפקידו, במהלך תרגיל ניווטים, בנבטים דרום. הוא התנדב להשתתף בתרגיל, בו שימש בתפקיד נווט רכוב. הג'יפ עליו פיקד התהפך ויוני נהרג במקום. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנצרת עילית. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים – פדרו, חורחה ופביאן. בן עשרים ושתיים היה יוני בנופלו. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן.

ניצן כהן, Nitzan Cohen

 Nitzan Cohen


בן רבקה ואורי
נולד בצ'ילה בז' בתשרי תשל"ג , 15/9/1972
התגורר בירושלים
התגייס באוגוסט 1991
נפל בעת מילוי תפקידו בכ"ז באדר ב' תשנ"ה , 29/3/1995
מקום נפילה: עזה והסביבה
מקום קבורה: ירושלים, הר הרצל
בן 23 בנפלו


מפקח ניצן כהן ז"ל נולד ב-15.9.72 בביה"ח "שרה מונקדה" בסנטיאגו בצ'ילה, בעת שליחות לאומית של ההורים. ב-4.1.74 חזרה המשפחה לארץ. ניצן סיים את בית הספר היסודי ממלכתי דתי בנווה יעקב.


בתיכון למד במכללת "אורט" ירושלים, ואח"כ חזר למכללה למינהל, שם סיים את לימודיו. בכיתה ב' למד חלילית. בכיתה ג' היה במקהלת בית הספר, ולמד גם קלרינט. כשהיה בן 10 התגרשו הוריו, וניצן נשאר עם אמו ושני אחיו: שי הבכור ואסף הצעיר. מכיתה ה' היה ניצן חניך בתנועת "הצופים" בשבט "כפיר" בנווה יעקב. מכיתה י' החל בהדרכה, ואח"כ היה ראש גדוד. בגיל הבגרות למד נינגצו ורקד סטפס בביה"ס למחול טרפסיכורי. הוא גם ניגן שנתיים על קלרינט בתזמורת הנוער של ירושלים. ניצן היה גם שותף בחוג לתיאטרון של המתנ"ס בנווה יעקב והופיע בהצגה "הרומנטיקנים". ניצן גם התנדב והיה פעיל במשמר האזרחי בנווה יעקב.


מאז היותו קטן דאג לפנק את אימו. אהב מילדות משחקים וטריקים, להצחיק ולעבוד על משהו בהנאה גמורה.


ב-13 באוגוסט 1991 התגייס לחיל השריון. ניצן עבר הכשרה כטנקיסט ויצא לקורס מפקדי טנקים. כמט"ק (מפקד טנק) הדריך בבסיס טירונים ואח"כ שימש כמט"ק בפלוגה מבצעית בגדוד 430. באוגוסט 93 יצא לקורס קציני שריון, אותו סיים בהצלחה, וחזר לגדודו. באוקטובר 94', בעקבות הסכמי אוסלו, עבר לסיורים המשותפים בנצרים ולכן החליט לעבור משריון למג"ב. היה מאוד גאה בהיותו חייל במג"ב ובדרגותיו. את דרגת המפקח קיבל לאחר מותו.


את נעמי חברתו הכיר לקראת סוף שירותו בבה"ד 1, ובטקס הסיום הפכו רשמית לחברים. ניצן גמר בדעתו להינשא לה. ב-6.2.95 טס לארה"ב לחודש חופשה עם חברתו נעמי, וב-3.3.95 חזר ארצה, כשנעמי נשארה בארה"ב עם הוריה.


ניצן ז"ל היה דמות חכמה וחריפה בצורה נדירה. היה בעל חוש הומור מפולפל ומתוחכם, עד שלפעמים אלה שפקפקו בהומור שלו, טענו שקשה להבינו. הוא אהב אנשים, אהב לעזור, היה סקרן, התייחס לכל אדם כאדם באשר הוא, קרוב, שכן, ערבי או אויב, ולא פלא שגם הפלשתינאים מהסיורים המשותפים בכו כשנהרג. אחד מהם אף הגיע באישורו של ערפאת, להופיע בתכנית של דן שילון כדי לדבר ולספר על ניצן ז"ל כאדם וחבר. ניצן אהב להנות מהחיים. הופיע בתיאטרון, רקד סטפס במועדון טרפסיכורי, מבלי שהפריע לו ששאר הרקדנים היו ילדות צעירות ממנו במספר שנים וקטנות מאוד.


ב-29.3.95 נהרג בפיגוע איבה בציר קרני נצרים. שיירה יצאה ממחסום קרני שכללה רכבים של תושבי נצרים וג'יפ מג"ב. פתאום הגיחה ממול משאית, שהתנגשה בכוונה בעוצמה בג'יפ מג"ב. נהג המשאית יצא ממנה כשבידו אקדח ואיתו ירה לכיוון רכב צה"ל הוא נהרג, אך גם ניצן נהרג במקום ושוטרים נוספים נפגעו, חלקם פונו במצב קשה.


פעולות הנצחה לזכרו: חדר הצופים שבשכונת נווה יעקב נקרא על שמו; בבית הכנסת שבמעלה אדומים – מקום מגורי האב, יש דוכן לזכרו; הודפסו כ-700 ספרי תהילים לזכרו שחולקו לקרובי משפחה וחברים; נעשתה לוחית הנצחה לזכרו בבית הכנסת של פלוגה כ"ז שבה עשה שירותו עד יום מותו; מרפאת היישוב נצרים נקראת על שם מפקח ניצן כהן ורס"ל גמל סוויאלת שנהרג עימו.

:קטגוריות1995, צ'ילה - Chile