יעקב גל – Jacobo Gal (Glezer)

 

בנם בכורם של צביה ונפתלי, נולד ביום כ"ט בשבט תשט"ו, 21.2.1955, בקיבוץ ניר עם. ההורים עלו מארגנטינה בשנת 1954. בהיותו בן שנתיים העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לבאר-שבע ומשם לתל-אביב. יעקב החל את לימודיו בבית-הספר היסודי ברמת-חן והמשיכם בבית-הספר היסודי "אוסישקין" ברמת-השרון. הוא הצטרף להוריו, שנשלחו בתפקיד ממלכתי לצ'ילה ושם למד בבית-הספר על-שם וייצמן. בצד לימודיו היה פעיל בתנועת הנוער הציונית "מכבי". כעבור שנתיים החליט לחזור לבדו לישראל ולמד שנתיים נוספות בגימנסיה "הרצליה". נטיותיו היו בכיוון הריאלי. הוא הצטיין בלימודי המתימטיקה ובגיל 17 אף פירסם (באנגלית), יחד עם כמה מחבריו, חוברת-עזר ללימוד מתימטיקה לקראת בחינות הבגרות. בסוף שנת 1972 חזר והצטרף אל משפחתו בחו"ל, הפעם בברזיל. בעיצומה של מלחמת יום-הכיפורים חזר יעקב ארצה כדי למלא את חובתו למדינה.

יעקב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1973 והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. במסגרת החיל עבר קורס צניחה, קורס מ"כים וקורס קצינים, שאותו סיים בהצטיינות. מאבקו לחזור כקצין לגדודו נשא פרי והוא שירת כמפקד מחלקה בגדוד חיל-רגלים מוצנח. עקב צורכי הצבא נתבקש יעקב להמשיך בשירות קבע, ושירותו נמשך חמש שנים רצופות. בתפקידו האחרון היה סגן מפקד פלוגה בצנחנים. מפקדיו העריכוהו כקצין אמין ואהוד על מפקדיו וחייליו, שביצע בהצלחה ובמסירות את כל תפקידיו.

יעקב שוחרר מצה"ל במחצית ינואר 1978 והחל בלימודים אקדמיים מזורזים. הוא סיים את לימודיו לתואר ראשון בכלכלה חקלאית בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות והשלים בה את לימודיו לתואר מוסמך (התואר והדיפלומה הוענקו למשפחתו רק ביום השנה לנפילתו). בנובמבר 1978 נשא לאשה את חברתו אילה והזוג קבע את ביתו ברחובות. תוך כדי לימודיו עסק יעקב בעבודות בטחוניות שונות. ב 25.10.1981 נולד בנם בכורם מתן.

לקראת מלחמת שלום הגליל נקרא יעקב עם פלוגתו לשירות מילואים פעיל. ביום ב' בתמוז תשמ"ב, 23.6.1982, נפל סגן יעקב בקרב בגזרה המרכזית, באזור מנצוריה-בחמדון, בואכה כביש ביירות-דמשק. בן 27 היה בנופלו. השאיר אחריו אשה בהריון, בן, הורים, אח ואחות. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סרן. יעקב הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית-הקברות בניר-צבי. עבודת הגמר שלו לקבלת התואר מוסמך פורסמה לאחר מותו בירחון "השדה". בדברי הספד אמר עליו מורו, פרופ' פנחס זוסמן: "יעקב היה מהמוכשרים שידעה המחלקה. הוא העדיף את הדרך היסודית והקשה ובתוכנית לימודיו נטל על עצמו את כל הקורסים במתימטיקה, סטטיסטיקה ותיאוריה כלכלית… יעקב היה מאותם תלמידים שמורים וחברים לכיתה משתבחים בהם. הוא הרבה לשאול ולהתעניין ושאלותיו הינחו והיפרו את הדיון. יעקב לא הסתפק בלימוד סביל ובחר תמיד במקצועות בהם נדרשה עבודה עצמית יוצרת… לקראת השלמת לימודיו הוצע ליעקב להצטרף לקבוצת חוקרים שאמורה הייתה לעסוק בנושאים של שיתוף פעולה כלכלי-חקלאי בין ישראל ומצרים".

ביוזמת חבריו לנשק נטעה הקרן הקיימת לישראל ביער ירושלים עץ לזכרו של סרן יעקב גל ז"ל וחברו יואב בן-נון ז"ל והוקדש מצפור על שמם. הוריו הקימו קרן מלגות לזכרו בפקולטה לחקלאות.

גבריאל הורוביץ – Gabriel Horowitz

    

בן ברטה ואליעזר, נולד ביום י"ז באדר תש"ך, 16.3.1960, בארגנטינה. כשהיה גבי בן 4 שנים, הוא עלה עם הוריו לארץ. המשפחה השתקעה בבת-ים, ובה התחיל גבי את לימודיו בבית-הספר היסודי על-שם גורדון. את לימודיו התיכוניים הוא השלים בבית-הספר המקצועי "יד סינגלובסקי" בתל-אביב, במגמת הנדסאות מכונות.

ביולי 1978 התגייס גבי לצה"ל, ושירת בחיל-השריון. אחרי אימוני טירונות, הוא השתלם בקורסים כנהג טנק. ביולי 1979 הועלה גבי לדרגת סמל. הוא נשלח לקורס מפקדי טנק, וסיימו כחניך מצטיין. בדצמבר 1979, השלים גבי קורס קציני שריון והועלה לדרגת סג"ם. כעבור שנה, הוא הועלה לדרגת סגן. ביולי 1981, סיים גבי את שירות החובה והתחייב לשרת שנה נוספת בצבא הקבע.

גבי היה קשור מאוד למשפחתו. הוא קיווה, כי אחרי שישתחרר מצה"ל ימשיך לימודי הנדסת מכונות, ושאף להתיישב ברמת הגולן. כשפרצה מלחמת שלום הגליל היה גבי עם הכוח שפרץ את מעוזי המחבלים והסורים. מפקד פלוגתו נפצע בקרב, וגבי נטל את הפיקוד על הפלוגה והמשיך להוביל אותה למערכה על כביש ביירות-דמשק.

ביום ג' בתמוז תשמ"ב, 24.6.1982, נתקלה פלוגתו במארב של קומנדו סורי. טיל אר.פי.ג'י. של האויב פגע בצריח הטנק שלו, וגבי נהרג. בן 22 שנים הוא היה במותו.
גבי הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחות. אחרי שנפל, הוא הועלה לדרגת סרן.

יואל קלכמן – Julio (Ioel) Kalejman

בין הילדה ושמעון, נפל כ"ה בחשבון תשמ"ג, 11.11.1982. בן 23 בנופלו.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בנהריה.

רוברטו פיליפה ליסמן – Roberto Felipe Lisman

 

בן גלדיס וגוסטרו, נולד ביום ו' בתשרי תשי"ט, 20.9.1958, בבואנוס-איירס שבארגנטינה .רוברטו גדל בבית ציוני. הוא קיבל את חינוכו בבית-ספר יהודי וציוני – "תרבות", ובו למד לימודים יסודיים ותיכוניים. אחרי שסיים את לימודיו, בשנת 1978, הוא נסע לארץ כמתנדב. רוברטו שהה חמישה חודשים בקיבוץ געש ועבד בענפים שונים במשק. אחרי כן, הוא נסע לבקר את אמו בארצות-הברית. שם הוא עבד והרוויח די כסף כדי לשוב ולבקר את עיר הולדתו בואנוס-איירס. שם, בעיר הולדתו, החליט שברצונו לעלות לארץ. הוא סיפר על כך: "זה בא לי פתאום. יום אחד אמרתי לעצמי: רובי ליסמן אמריקאי? – זה לא נשמע טוב. החלטתי לשוב לישראל, לקיבוץ געש, אבל הפעם לא כמתנדב. נוצר קשר ביני ובין המקום והאנשים. עליתי ופניתי למשרד הפנים, לקבלת תעודת-זהות ישראלית. זה היה קרוב לי, שייך לי. פתאום ידעתי זאת. והבנתי כי רק דרך השירות הצבאי אכנס באמת לחברה הישראלית".

בדצמבר 1981, התגייס רוברטו והתנדב לשרת בחטיבת גולני. אחרי שסיים את אימוני הטירונות וקיבל את תג החטיבה, הוא שלח תמונה שלו בגאווה לאמו שבארצות-הברית. הוא סיפר לה על שירותו ביחידה הקרבית.

בתקופת שירותו השתלם רוברטו באולפן לעברית. כשפרצה מלחמת שלום הגליל היה רוברטו עם הכוח שלחם בבופור, התקדם בציר המזרחי, ובמסלול של קרבות הגיע עד מבואות ביירות. ביום 7.7.1982, בהיותו על המשמר ליד אוניברסיטת ביירות, הוא נורה על-ידי צלף ונפצע פצעים אנושים בראשו. חודשיים ימים נאבק רוברטו על חייו כשאימו ליד מיטתו, וביום י"ט באלול תשמ"ב, 7.9.1982 נפטר מפצעיו. בן 23 שנים הוא היה במותו.

רוברטו הובא למנוחות בקיבוץ שאימצו, בבית-הקברות בגעש. הוא השאיר אחריו אם, שתי אחיות ואח.

ראובן הקטור נוביק – Ruben Hector Novik

 

בן רבקה ואנריקו, נולד ביום י"ז באייר תש"ך, 14.5.1960, בבואנוס איירס, ארגנטינה. את לימודיו סיים בעיר הולדתו במגמת הנהלת חשבונות. ראובן-הקטור אהב טבע ומרחבים ורצה להפוך את תחביבו לעבודתו ולהיות שומר יערות בפטגוניה. זו עבודה מאוד יחודית הדורשת תכונות מיוחדות כיוון שהשומר נמצא מבודד ימים רבים. ביוני 1980 הגיע ראובן-הקטור לישראל באמצעות תוכנית העליה "תפוז" ומיד התאהב בארץ. הוא עבר להתגורר בקיבוץ רבדים שם התחיל ללמוד עברית באולפן.

במחצית אוגוסט 1981 התגייס לצה"ל במסגרת נח"ל, ולאחר הטירונות עבר קורס רובאים. ביום כ"א בשבט תשמ"ב (14.2.1982) נפל בעת שירותו. לפי בקשת משפחתו הובא לקבורה בבית העלמין טבלדה שבארגנטינה. השאיר אחריו הורים ואח.

איתן רותם – Eitan Rotem (Roitman)

 

בן רבקה ואריה, נולד ביום כ"ד בשבט תשכ"א, 10.2.1961, בגבעת-חיים איחוד. ההורים עלו מארגנטינה. איתן למד בבית-הספר היסודי ובחטיבת-הביניים בקיבוצו. הוא המשיך ללמוד בתיכון "חוף הכרמל", וסיים את בית הספר במגמה הומנית. איתן הצטיין בספורט. הוא השתתף בתחרויות במשחקי כדור-מים, ונמנה עם הנבחרת הישראלית בענף ספורט זה. קבוצתו ייצגה את ישראל בתחרויות בין-לאומיות, שהתקיימו במקומות שונים בעולם. כספורטאי מצטיין היה איתן יכול לשרת בצה"ל בתפקיד עורפי, אולם הוא העדיף לשרת בחיל קרבי.

בנובמבר 1979 הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל-הרגלים. איתן עבר אימוני טירונות, נשלח לקורס מ"כים וסיימו בהצלחה. באפריל 1981, הוא הועלה לדרגת סמל.

בעת שירותו הצבאי המשיך איתן להתאמן בספורט, ולייצג את ישראל בתחרויות בין-לאומיות באירופה ובאמריקה. אימוניו בנבחרת לא פגעו בשירותו הצבאי. בפברואר 1981 הוא הועלה לדרגת סמ"ר. ביולי 1982בימי מלחמת שלום הגליל, אושרה יציאתו מן הארץ לתחרות ספורטיבית. כששב לארץ, חזר איתן לפקד על יחידתו בלבנון. ביום כ"ט באב תשמ"ב, 17.8.1982, כשפיקד על יחידת סיור ליד הכפר עבדיה בלבנון, נלכד איתן במארב מחבלים, שפתחו באש והרגוהו. בן 21 שנים הוא היה בנופלו.

איתן הובא למנוחות בקיבוץ שבו נולד, בגבעת-חיים איחוד. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחות.

שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "סמל-ראשון איתן רותם נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת בגדוד חיל-רגלים, היה חייל מעולה. אחרי שסיים קורס מ"כים, תיפקד איתן כסמל במחלקת מרגמות. הוא היה ספורטאי מצטיין, עמד בכבוד בשני התחומים, בלי להזניח אף אחד מהם, בהצטיינות".

מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "במהלך השירות קבע לעצמו איתן מסלול בפלוגת צנחנים, בלי להזניח את הספורט, שכל-כך אהב. הוא סימל בחייו את כל היפה והנפלא שאנו מחפשים ומוצאים בנוער שלנו היום. בנכם, בפלוגה ובגדוד, היה דמות שלא ניתן שלא להזדהות עמה, לחייך לקראתו. רצון עז ונחוש להישאר בגדוד, למרות יכולתו כספורטאי מצטיין להשתחרר לתפקידים קלים יותר, ויכולתו לבצע בהצלחה את כל המשימות שהוטלו עליו בגדוד ובנבחרת כל אלה הם נושאים להערכה ולהערצה".

גדי שנהר – Gadi Shinhar

 

בן רינה וחיים, נולד ביום י"ז באלול תשי"ח, 2.9.1958, בקורדובה שבארגנטינה. גדי עלה לארץ בשנת 1963, כשהיה בן 5 שנים, וגדל והתחנך בדימונה. הוא למד בבית-הספר היסודי "יוספטל", המשיך את לימודיו במגמה ריאלית. גדי היה בין מקימי גרעין הנח"ל, שייסד את הקיבוץ אור-טל ברמת הגולן.

הוא התגייס לצה"ל בינואר 1978, ושירת בנח"ל מוצנח. אחרי שעבר אימוני טירונות חי"ר, הוא נשלח לקורס צניחה. גדי עבר קורס מ"כים, והועלה לדרגת רב"ט באוקטובר 1980.

בהיותו בשירות סדיר, הוא התחתן עם חברתו אילנה, מדימונה. אחרי שהשתחרר מצה"ל, התיישב גדי עמה בקיבוץ אור-טל ברמת
הגולן. אבל גם בהיותו בקיבוץ, הוא לא חדל משאיפתו להמשיך ללמוד לימודים אקדמיים.

הוא נרשם לאוניברסיטת תל-אביב, לחוג חשבונאות. ביום 5.6.1982 נקרא גדי לשירות מילואים, לקראת מלחמת לבנון. כשפרצה המלחמה, הוא היה עם הכוח שפעל בגיזרה המרכזית, והתקדם עד כביש ביירות-דמשק. ליד עין-זחלתא, התפרסה יחידתו לפעולות סריקה בשטח. פגז של האויב פגע פגיעה ישירה ביחידתו, וגדי נהרג. שבעה חיילים שהיו עמו נפצעו. בן 24 שנים הוא היה במותו.

הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בדימונה. השאיר אחריו רעיה, הורים ושני אחים.

ריקרדו וולף – Ricardo Wolf

    

בן אליזבט ומרטין. נולד ביום י"ג באב תשכ"א, 26.7.1961, בעיר ברזיליה, בירת ברזיל. בשל קשיים כלכליים עזבה משפחתו את ברזיל והיגרה לגרמניה, מקום מוצאו של אבי המשפחה, וריקרדו אז כבן חמש שנים. המשפחה השתקעה בעיר פרנקפורט/מיין וריקרדו החל ללמוד בבית-ספר יהודי בעיר. אחיותיו הבוגרות, שהיוחברות בתנועת נוער ציונית ונסעו לישראל בקבוצות נוער, חזרו כולן מלאות התלהבות מישראל, וריקרדו, שנדבק מהתלהבות זו, הביע רצון לעלות לישראל. בהיותו בן 15 הגיע לישראל במסגרת עליית הנוער ונתקבל לאולפן בניצנים. עם סיימו את לימודיו באולפן נתקבל לכפר הנוער נוה הדסה, משם עבר לכפר סילבר וסיים את חוק לימודיו בסוף שנת 1978. במכתביו הביתה הביע ריקרדו את דעתו הנחרצת להישאר בארץ, להתנדב לצה"ל ואחר-כך ללמוד בבית-ספר למלונאות.

ריקרדו התגייס לצה"ל בתחילת חודש מאי 1979 והתנדב לשרת בצנחנים. במסגרת שירותו עבר בהצלחה קורסים מקצועיים שונים. מפקדיו בחטיבת הצנחנים העריכו אותו מאוד והעלוהו לדרגת סמל-ראשון. דרגת סמל ראשון הוענקה לו לפני המועד הקבוע בחוק. ביום א' באייר תשמ"ב, 24.2.1982, נפל סמל-ראשון ריקרדו בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. השאיר אם ושלוש אחיות.

אריק הוימן – Arik Hoiman

 

סמ"ר אריק הוימן ז"ל, בן ביאטריס ומקס, נולד בצ'ילה בכ"ט באייר תשי"ח , 19/5/1958. התגורר בנצרת עילית. התגייס במאי 1976 במשמר הגבול, נפל בעת מילוי תפקידו בכ"ה בחשוון תשמ"ג, 11/11/1982, במלחמת שלום הגליל. מקום נפילה: צור. מקום קבורה: נצרת עילית. הותיר: אם, שתי אחיות ושני אחים. בן 24 בנפלו.

עלה ארצה ב- 73'. התגייס לשירות חובה במאי 76'. לאחר סיום, חתם קבע בשירות בפלוגה כ' במאי 79'. נפל במלחמת "שלום הגליל", באסון צור ב-11.11.82. במהלך שירותו היה נהג/לוחם ביחידת העילית של משמר הגבול. בשנת 66 בהיותו בן 8, נפטר אביו. כאשר עלה ארצה בן 15, למד את השפה העברית באולפן ולאחר מכן למד שנה נוספת אך הפסיק את הלימודים מאחר והיה הבכור בבית והיה עליו לסייע לאמו ול-4 אחיו בפרנסה ובטיפולים שונים. היה בחור צנוע וחביב, לא התנשא. תחום תחביביו היה ספורט: ריצות ארוכות וקצרות, איסוף בולים ומטבעות.

מפקדו מעיד כי לפני מותו קיבל תפקיד אחראי במחלקה בשל היותו אמיץ, דייקן וקפדן. הוכיח עצמו בשקט ושלווה בסדר וביעילות. קיבל את אות השירות המבצעי ואות מלחמת של"ג. נפל באסון צור א'.

צבי (אנריקו) גלברד – Enrique (Tzvi) Gelbard

     

בן קלרה ואברהם, נולד ביום כ"ט בכסלו תשי"ז, נר חמישי של חנוכה, 3.12.1956, במונטווידאו בירת אורוגואי. צבי נקרא על שם סבו, אבי אביו, שנפל בירושלים במלחמת השחרור. כבן למשפחה דתית, למד צבי בגנים ובבתי-ספר דתיים בעיר הולדתו. הוא למד בבית-ספר יסודי "יבנה", ומגיל צעיר היה חבר בתנועת "בני עקיבא". צבי התבלט כתלמיד שקדן, שהישגיו בלימודים גבוהים, וכבעל מידות מיוחדות ביחסים שבין אדם לחברו. הוא התחבב על כל סובביו: מורים, מכרים וידידי משפחה. צבי המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון הדתי "יבנה", וכבר אז ביטא געגועים לארץ-ישראל. בן 14 שנים הוא היה כשהחל לפעול למען עלייתו. שגריר ישראל באורוגואי, ד"ר מאיר שחם, סיפר למשפחה כי בהופעותיו הרבות במונטווידאו, שם לב לנוכחותו העקבית של נער שנראה כמחפש דבר. כשפנה אליו, אמר לו צבי, כי הוא מבקשו להפציר בהוריו ולשכנעם לשלוח אותו לארץ-ישראל ללמוד תורה. מכאן ואילך היה התהליך קצר. עד מהרה עלה צבי לישראל, והשתלב בלימודים בישיבה התיכונית בכפר הרוא"ה. הוא הצטיין בלימודי הקודש כבלימודי החול, וסיים במגמה ריאלית. הישגיו היו כה גבוהים, עד כי זכה בפטור מבחינת בגרות בפיסיקה.
משפחתו עדיין שהתה בחוץ-לארץ, וקיוותה שהוא ירצה להמשיך בלימודים אקדמיים. אך צבי הבהיר להוריו, שאת המשך דרכו הוא רואה בשילוב של שירות צבאי עם לימוד תורה בישיבת הסדר בארץ. בינתיים הגיע אחיו שאול ללמוד בכפר הרוא"ה. צבי בחר את קריית ארבע למקום מושבו ואת ישיבת ההסדר "ניר" למקום לימודיו בשמונה השנים הבאות. שנה לאחר תחילת לימודיו בקריית ארבע, הגיעו לישראל גם הוריו ושני אחיו.

בישיבת "ניר" יצא לצבי שם של "מתמיד" השקוד על תורתו יומם ולילה. הישגיו בלימודים היו מרשימים. כולם הכירו אותו כאדם בעל מידות של בן-תורה: שקט, ענו, משקיע מזמנו וממרצו כדי לשמח את הזולת ולהרבות חסד סביבו.

בן 21 שנים היה צבי כשנשא לאשה את יעל. היא המשיכה בלימודיה במכללה בירושלים, והוא התמיד בלימודי התורה ובצנעה עשה מעשי חסד. חבריו סיפרו כיצד התערב והשכין שלום בין איש לאשתו, ובין חברים, וזכה לאמונם המלא למרות גילו הצעיר.

צבי שירת בצה"ל, ולאחר שהשתחרר ועבר לכוחות המילואים, המשיך ללמוד בכולל שעל-יד קריית ארבע, השקיע מרץ גם בטיפול בנוער מחוץ-לארץ והצליח להחדיר בו תורה ויראת-שמיים. חלק מזמנו הקדיש צבי לכתיבת מזוזות, ונודע כמקפיד ומהדר בעבודתו. בלימודיו בכולל הוא החל ללמוד לקבלת הסמכה לרבנות, וגם בלימודים אלה הצליח מאוד. הוא נאות לקבל עליו משרת ר"מ בישיבת "ניר" שבה למד, כי בזה ראה את יעודו: להרביץ תורה ברבים.

בינתיים נולד בנו הבכור חיים-אלחנן, והוא הקפיד לחנכו ברוח של לימוד תורה והקפדה במצוות. בנו השני עדיאל-יהודה כמעט שלא הכיר את אביו. צבי נקרא למילואים חודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה, כאשר נולד בנו ואושפז לאחר לידתו בבית-החולים.

צבי יצא לאימונים בתרגיל-אש למרות קשייו המשפחתיים, כי היה מעוניין לשמור על כושרו כחייל בשריון. המלחמה החלה לאחר מכן. בתום ארבעה ימי לחימה עזה נפגע הטנק של צבי מפגיעה ישירה, והוא נפל ביום י"ט בסיוון תשמ"ב, 10.6.1982, באזור אגם קרעון בלבנון.
בן 25 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בהר הרצל בירושלים.