דניאל שיפנבאוור – Daniel Shipenbauer

דניאל שיפנבאור, בן סוזנה ויגאל, נולד במונטוידאו, אורוגוואי ועלה לארץ עם הוריו כנער בשנת 1974. הוא גדל בבת-ים ועבר לרמת השרון. התגייס לקורס טיס. דניאל נשוי ליעל ולהם שלושה בנים: עמית בן 16, רועי בן 12 ויונתן בן 8.
במלחמת לבנון השנייה איבדה הטייסת מסוק בלבנון וחמישה אנשי צוות נהרגו. "הוא שמר על קשר עם המשפחות. התפקיד המשמעותי שלו היה מפקד טייסת במלחמת לבנון השנייה".

לפני כשנה עבר שיפנבאואר אירוע בריאותי שמנע ממנו לטוס, עם זאת לאחרונה חזר לכשירות ועמד לקבל דרגת אלוף-משנה. "הוא טייס מאוד ותיק, מקצוען אמיתי ומאידך אדם מאוד פשוט, צנוע ובלי הרבה ארשת חיצונית קשוחה, אך הוא היה אדם מאוד רגשן ואדם שמאחוריו אלפי שעות טיסה והדרכה של טייסים".
דניאל טס ביום ראשון בבוקר לאימון ברומניה, שממנו אמור היה לחזור בסוף השבוע. זו לא הפעם הראשונה שהוא טס למרחקים כאלה. הוא רצה לנסוע לשם. מבחינה מקצועית זה היה מאוד מעניין מבחינתו. הוא אהב ספורט, אהב לרוץ ורץ כל יום כמה קילומטרים טובים. אהב מאוד לטוס, זה התחביב הגדול שלו".
סגן-אלוף דניאל שיפנבאור עבר רק ביום חמישי לביתו החדש במושב קדרון, שליד בסיס תל-נוף, לאחר שנים של נדודים בין בסיסי חיל האוויר. "אבא אני אוהב אותך עד השמיים הגדולים, עדיין לא קולט שאתה לא איתי יותר", כתב עמית, בנו הגדול. חברות וחברים כבר הציעו נחמה וכתבו לנער: "איזה אסון, אם אתה צריך משהו אנחנו כאן בשבילך".
ביום ט"ו באב תש"ע, 26.07.2010 נפל דניאל בטיסת אימונים ברומניה ונקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין בגדרות.

Entre los oficiales que iban a bordo del helicóptero, se encuentra el teniente coronel Daniel Shipenbauer (43), nacido en Uruguay, que hizo Aliá a Israel a los diez años de edad. Casado, y padre de tres, se habia mudado hace una semana al moshav Kidron, después de años de pasar por distintas bases de la Fuerza Aérea

צביה (סילביה) אידלשטיין – Silvia Edelstein

      

בת ראובן ועליזה. נולדה ביום כ"ו באב תשי"ד, 25.8.1954, במונטבידאו שבאורוגואי. בת תשע הייתה כשעלתה עם בני משפחתה לארץ. המשפחה התיישבה באזור וסילביה למדה בבית הספר "השבעה" שבאזור. אחרי כן למדה בבית הספר התיכון "אליאנס" בתל אביב והמשיכה בבית הספר "מישלב". סילביה הייתה פעילה מאוד בתנועת "הנוער העובד והלומד" והשתתפה בכל פעולותיה של התנועה. כנערה מרצנית ותוססת אהבה מאוד את הטיולים, את המסיבות ואת השמחות שבחיי תנועת נוער. ככל נערה בת גילה אהבה לשמוע תקליטים, לחזות בסרטים ולקרוא רומנים.

היא גויסה לצה"ל באפריל 1972 והוצבה לחיל הקשר. ביום ט' בתמוז תשל"ב, 20.6.1972, נפלה סילביה בעת שירותה בתאונה בעת שיט בכנרת. הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

Hija de Elisa y Ruben. Nació el día 25.8.1954 en Montevideo, Uruguay. Tenía nueve años de edad cuando su emigra a Israel. La familia se asienta en la localidad de Azur y Silvia estudia en la escuela "Hashvaa". Posteriormente el colegio secundario lo cursa en Tel Aviv en el colegio "Alians". Silvia fue muy activa en el movimiento juvenil "Noar Haoved Vealomed", Jóven que trabaja y estudia, y participó en todas las actividades del mismo. Le gustaba mucho los paseos, las fiestas y las actividades alegres de la vida del movimiento juvenil. Como toda chica de su edad le gustaba escuchar discos, ver películas y leer libros romanticos.

Silvia fue incorporada al ejército en abril de 1972 y asignada al comando de comunicaciones. El día 20.6.1972 murió Silvia en un accidente durante un crucero en el Lago Kineret. Fue sepultada en cementerio militar de Kiriat Shaul.

גיורא (חורחה) אלוני (הולצמן) – Jorge (Giora) Holzman (Aloni)

רב סמל ראשון גיורא אלוני (הולצמן), בן פאני ויצחק, נפל כ"ב בשבט תשנ"ב (26.1.1992). בן 43 בנופלו.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגעת שאול.

אלכס בר-מימון – Alex Bar Maimon

 

בן אסתר ויוסף, נולד במונטווידיאו שבאורוגואי, ביום כ"ט בחשוון תשי"ג, 17.11.1952. אלכס סיים בתי-ספר יסודי ותיכון באורוגואי, והיה פעיל שם בתנועת הנוער "חזית הנוער". בשנת 1971, הוא שהה בארץ ועבד כמתנדב בקיבוץ שדה בוקר. ב-1974 עלה אלכס לארץ. הוא סיים לימודי תואר ראשון בטכניון בחיפה בפקולטה לארכיטקטורה, והחל אף ללמוד לקראת תואר שני. הוא הקים משרד לארכיטקטים, ועסק בו בביצוע פרוייקט יוקרתי בשכונת נוף-העמק שבמגדל העמק. אלכס גם תכנן את הגדלת הבתים בקיבוץ אפק. בשנת 1981 הוא זכה בציון לשבח בתחרות לתכנון ולבינוי רובעי מגורים בקצרין שבגולן.

אלכס נפל בעת מילוי תפקידו, בהיותו בשירות מילואים, ביום כ"ג באלול תשמ"ד, 19.9.1984. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחוף הכרמל.

בן 31 שנים היה אלכס במותו. הניח אחריו אשה ביאטריס, שני בנים, הורים ואח.

יוסף ברק – Iosef Barak

 

יוסף, בן חנה וחורחה, נולד ביום י"ג בכסלו תשי"ב, 12.12.1951, במונטבידיאו שבאורוגואי, וכעבור זמן עברה משפחתו להתגורר בארגנטינה. מלחמת הקיום הקשה של המשפחה מעוטת האמצעים הטביעה את חותמה על יוסף, אשר כבר מגיל צעיר נאלץ לסייע בפרנסת בני הבית. אם כי היה שקט וביישן מטבעו, הרי נסיון החיים שצבר מאז ילדותו המוקדמת חישל את אופיו, וכמו שמעידה אמו: "הפך אותו לגבר קטן, היודע בבטחון את דרכו". בשנת 1964 עלתה המשפחה לארץ וקבעה את מושבה בקרית -ים, שם השלים יוסף את לימודיו היסודיים בבית-הספר "נוה הדסה", לאחר חמש שנות לימודים ראשונות בארגנטינה. אם כי היה חדש בארץ, ביסס יוסף במהירות רבה את מעמדו בבית הספר וכבר בשנת הלימודים הראשונה זכה בפרס על היותו תלמיד מצטיין. גם בחברת הילדים היה יוסף ראשון לכול. סיפר עליו עופר, חברו הטוב: "יוסי, או חוסה כפי שקראנו לו, היה לגבי חבר מושלם במלוא מובן המלה. מאלה שלא יפנו לך את גבם אם תהיה אי-פעם נתון בצרה. איני יודע אם אזכה עוד לחבר כזה. המהימנות והנאמנות לחבריו עמדו אצלו בראש סולם העדיפויות". משסיים יוסף את לימודיו היסודיים עבר ללמוד בפנימייה התיכונית-מקצועית במגדיאל. מוריו וחבריו מהפנימייה מעידים עליו שהיה תלמיד מבריק, שהיו לו ידי זהב, ובעיקר נזכרים הם, שהיה נוהג לעזור לכולם. "ליוסי הייתה איזו תכונה נפלאה, שאינה ניתנת להגדרה, איזו חביבות בלתי-אמצעית, איזה חום קורן. את יוסי כולם אהבו".

יוסף גויס לצה"ל בראשית פברואר 1970 וכבעל מקצוע הוצב לחיל החימוש והועסק במכונאות טנקים. יוסי אהב את המקצוע, אהב את מנועי הטנקים על התרכובת המסובכת והעצומה שבהם, ובהתלהבות היה מספר לחבריו "איך זה לראות טנק, שזה עתה עבר תחת ידיך והוא ערוך ומוכן לקרב". כבכל מקום בדרך חייו, גם בצבא היה יוסי מן המצטיינים, ולדברי מפקדו היה מעין סמל ביחידה: חרוץ, תמיד חייכן, נאמן לחברים ולעבודה. יוסי זכה לחיבה ולהערכה. ואכן, בתעודת השחרור שלו נרשמו המלים הבאות: "בעל מקצוע מעולה, מבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר". בראשית פברואר 1973, משסיים את שירות החובה שלו, התנדב לשנת שירות נוספת בצבא הקבע – שנה אשר ממנה עברו עליו שמונה חודשים בלבד. במלחמת יום-הכיפורים נלחם יוסי עם יחידתו ברמת הגולן. ביום י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973, הגיעה היחידה לחורשת סינדיאנה. יוסי שיצא לחלץ טנק פגוע, נפגע מרסיסי פגז ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.

יצחק בירשטיין – Isaac Birstein

 

בן חוסה וחואנה. נולד ביום ו' בתשרי תש"ד (5.10.1943) במונטיבדאו אשר באורוגואי. למד שם בבית ספר יסודי ולאחר מכן התמחה במקצוע החשמלאות. אחרי שעלתה המשפחה לארץ בשנת 1965 עברה למעלה משנה עד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל בפברואר 1966. נמצא בשירות סדיר כאשר השתתף במלחמת ששת הימים, אך כחצי שנה לאחר פרוץ המלחמה, ביום ד' בכסלו תשכ"ח (5.12.1967), נפל בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה.

יואל בלאו – Abraham Ioel Blau

בן צבי ורייזל. נולד ביום ד' בניסן תרצ"ג (31.3.1933) בבודפשט, בירת הונגריה. ‏ הוריו ניספו במלחמת-העולם השניה והוא גדל בבית דודו באורוגואי, מקום ‏ שם קיבל את חינוכו. שם נמצא גם בהכשרה. עלה לארץ בשנת 1954, והיה ‏ מכונאי לפי מקצועו.‏ גויס לצה"ל בפברואר 1954. ביום י' באלול תשט"ו (28.8.1955) נפל בשעת ‏ מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.‏

יוסף בוימוייסר – Jose Boimvasser

      

בן משה וחנה. נולד ביום ח' במרחשון תש"ז (3.11.1946) במונטוידאו שבאורוגואי. למד בבית הספר הטכני ממשלתי במונטוידאו והיה חבר בתנועת "הנוער הציוני". הוא אהב את הים והיה נוהג לצאת בשעות הפנאי לשיט ולדיג. הוא שאף לקשור את עתידו בים ולרדת בספינת דיג. בשנת 1967 יצא מבית הוריו, עזב את מולדתו ועלה לארץ.
יוסף גויס לצה"ל בשלהי ספטמבר 1968 והצטרף לנח"ל. ביום ב' בתשרי תשל"א (2.10.1970), נפטר יוסף והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

דבורה אפשטיין – Dvora Epstein

 

בתם היחידה של רוזה ודויד, נולדה בשנת 1929 במונטבידיאו, בירת אורוגואי, בת למשפחה מתבוללת. היא רכשה השכלה תיכונית בבית-ספר כללי. אל התנועה הציונית הגיעה מתוך הכרה בגורלו של העם היהודי בגולה ועתידו בארץ. בהיותה כבת 17 הצטרפה לתנועת "הנוער הציוני", תפסה בפשטות את עקרון ההגשמה החלוצית, יצאה לחווה חקלאית והסתגלה לחיי ההכשרה.

בפרוץ מלחמת-העצמאות, בחודש דצמבר 1947, עלתה לארץ שאליה שאפה אך רק חודשים מעטים זכתה לחיות בארץ. כבר בדרכה הראשונה לקבוצת ניצנים הנצורה, שאליה הצטרפה בבואה, טעמה את טעם ההתקפה מן הפרדס הסמוך על האוטובוס שנסע בכביש. דבורה הגיבה על כך בשקט ובביטחון. באו ימי ההתקפות הקשות והממושכות על המשק. דבורה קיימה את תפקידיה במסירות ובמרץ ולא מעטים שאבו עידוד מהתנהגותה המופתית.

לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד, נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו בעורפם ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו.

ביום האחרון לחייה, כ"ט באייר תש"ח, 7.6.1948, שעות מספר לפני נפילת ניצנים, הגיעה אל בונקר הפיקוד עם הסטן ביד דרך הפרדס המופגז, ומסרה: "הטנקים פרצו. העמדות הרוסות. רבים ההרוגים". היא ביטאה זאת ללא פחד, בחרדה לגורל המקום, וידעה כי הקיץ הקץ על חייה הצעירים. בשעה האחרונה לעמידת ניצנים נפגעה קשה, בהגישה עזרה לחבר פצוע, ומתה באותו לילה בשבי האויב, בבית-החולים המצרי במג'דל. דבורה הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בניצנים.

Hija unica de Rosa y David. Nacio en 1929 en Montevideo, Uruguay, en una familia asimilada. Curso sus estudios secundarios y al movimiento sionista llego a traves de su identificacion con el destino del pueblo judio en la diaspora y la tierra de Israel. A los 17 anios se incorporo al movimiento juvenil sionista Hanoar Hatzioni. Tomó con simplicidad el principio de la realizacion pionera y se incorporo a una granja agrícola para su mejor formación.

En diciembre de 1947, poco antes de la Guerra de la Independencia, inmigro a Eretz Israel pero solamente unos meses logro vivir en ella. Se incorporo al Kibutz Nitzanim en el Neguev. En su primer viaje al Kibutz el omnibus fue atacado desde los naranjales Deborah respondió con tranquilidad y seguridad, mantenía sus funciones con dedicación y energía y su comportamiento ejemplar ayudo y alentó a muchos de sus companieros.

El Ejercito Egipcio fue detenido en la zona de Ashdod dejando al Kibutz solo a un costado. Por temor a que fuera utilizado como base para ataques el Ejercito Egipcio decidio conquistarlo y concentro mucha fuerza militar para ello.

El 7.6.1948 comenzo el ataque egipcio. El Kibutz fue bombardeado durante la noche y la mañana, el asalto de infantería comenzó pero fue detenido por los miembros de defensa del Kibutz. Egipto intensificó el bombardeo causando graves daños. Los tanques egipcios lograron ingresar y tomar el lugar.

Pocas horas antes de la caída del Kibutz, llegó Deborah al búnker de mando y les dio el siguiente mensaje: "Los tanques han ingresado, las posiciones estan destruidas y muchos son los muertos". Lo dijo sin miedo y la ansiedad por el destino del lugar, y sabía que era el final de la vida de muchos jovenes.

Debora cayo gravemente herida mientras ayudaba a un un compañero herido y murio esa noche en el hospital egipcio. Fue sepultada en el cementerio del Kibutz Nitzanim

אברהם גלר – Abraham Gejler

    

בן מאלו וצבי, נולד ביום י"ז באלול תרפ"ד 16.9.1924 בזופובקה, חבל ווהלין, פולין. בהיותו בן שמונה היגרה המשפחה לאורוגוואי והתיישבה במונטבידיאו הבירה. שם רכש לו השכלה עממית והתחנך ברוח יהודית. אברהם היה חבר בתנועת "הנוער הציוני" ועבד בקיבוצי-הכשרה. הוא התגייס לחיל-הים של אורוגוואי כדי לעלות ארצה כימאי. אברהם עלה ארצה בחודש יולי 1948, ודחה עד לאחר המלחמה את ההצעה להצטרף לקיבוץ. הוא התגייס לפלמ"ח והיה בבית ליד ובצריפין. לאחר זמן ביקש העברה לפלוגה קרבית כדי להשתתף במלחמה בפועל.

ביום ב' בתשרי תש"ט 5.10.1948 נפל בידי המצרים ונרצח במשלט מזרחה לרוחמה, ביחד עם ארבעה חברים, ונקבר במשמר הנגב. ביום כ"ג בחשוון תש"י 15.11.1949 הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.